אלכוהול ביהדות

כוסית יין

אלכוהול אצל רובנו משרה תחושה של שמחה ורוגע, בשל השפעה זו הוא לרוב משתלב היטב בחגיגות ושמחות.
היהדות איננה אוסרת באופן מוחלט שימוש באלכוהול, נהפוך הוא, האלכוהול לוקח חלק בלתי נפרד מהפולחן היהודי. אך כפי שהיהדות מעודדת איפוק, משמעת, אחריות ושיקול דעת כאורח חיים, באותו האופן נוהגים כאשר מדובר בשתיית אלכוהול.

היין משמש מצרך חיוני כחלק מחגים וטקסים ביהדות; נהוג לברך במהלך טקס הקידוש (המקדש את יום השבת) עם גביע של יין, בטקס ההבדלה (המבדיל בין קודש לחול) נהוג גם כן לשתות כוסית יין, ליל הסדר מלווה בארבע כוסות יין ובחג הפורים נהוג לשתות לשוכרה עד לא ידע.
שמחות ואירועים משפחתיים מלווים גם הם פעמים רבות ביין, מכל אלו ניתן להסיק כי היחס של היהדות לנושא הינו חיובי. אם כי שכרות מוגזמת או שתיית אלכוהול בתדירות תכופה, נחשבת כנפילה מוסרית. אם שתיה הופכת לדבר שגרתי ויומיומי זוהי מוגדרת התמכרות ודבר זה לא נחשב כהתעלות.

יין ישמח לבב אנוש

שתיית אלכוהול ביהדות איננה מתייחסת באופן זהה לכל סוגי המשקאות, הסגולה של השמחה נמצאת ביין, המילה יין מוזכרת בתנ"ך כ-300 פעמים והיין אף קיבל ברכה פרטית משלו "בורא פרי הגפן".
מחקרים ארכיאולוגים מצביעים על כך שאבותינו שתו יין ובכמויות נכבדות. הגפן ככלל, עקב היותו צמח פורה, הפך לסמל לפריון ומשתלב מתחת לחופה בשבע הברכות כמו גם בברית. בנוגע לשאר המשקאות נאמר כי הם אינם מייצרים תחושת שמחה אמיתית.

היהדות דוגלת באיזון, אין צורך להתנזר משתיה באופן מוחלט, אך לפעול בשיקול דעת נכון ולשמור על מינונים נכונים. בזהה לדרכי היהדות, האדם צריך לקחת אחריות על מעשיו; אם הוא יודע שיוכל לשתות אלכוהול במידה אין מניעה לעשות זאת, אך במידה והוא חושב שלא יוכל לעמוד בפיתוי ויאבד שליטה, שימנע מכך.

היין אם כן מעורב באופן הדוק במסורת היהודית ובחגי ישראל ונקשר באופן מהותי לשמחות ורוח חג. את השכרות יש להגביל בעזרת השכל הישר ולתחום גבולות באופן פרטני בהתאם לאופיו של אדם.