הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
תרומות
הפתיחות בעבודה

 

בס"ד אלול ה'תשע"ו.

 


הפתיחות בעבודה / הרב יואל יעקובי 

 

המלכת ה' מול הרצון להתקרב אליו.

זכורני שלפני שנים רבות, כשעמדתי לפני גיוסי לצבא, התייעצתי בעניין עם מו"ר הרב טל. חשבתי שנכון יותר ללכת להתאמץ ולהעלות את הפרופיל הרפואי כדי שאוכל לשרת דווקא ביחידה קרבית ולא בתפקיד עורפי, כי שם המצווה מתקיימת בהידור רב יותר. זכורני שהרב כעס על הדעה הזו הנפוצה בציבור, ואמר כי היא לא נכונה. הרב אמר כי הצבא צריך את כל הרכיבים, וכולם שותפים למלחמה, שהרי אם יחסר אחד מהם – הצבא לא יוכל לתפקד.

הסיפור הזה, מלבד פשוטו הנכון, מהווה גם משל חשוב לימים הנוראים שאנו נמצאים בפתחם. ימים אלו נעים בין שני קטבים. קוטב אחד, ששיאו בראש השנה, מתייחס להמלכת ה', לציפייה להתגלות מלכותו ולהצהרה על מחויבותנו לחלום זה. קוטב אחר, מתייחס לאדם עצמו, לרצונו להתקרב לה', לעבוד אותו, ולשמש לפניו במסירות ובנקיות המושלמת ביותר. הקוטב הראשון מגיע לשיא בתפילות ראש השנה, ואילו הקוטב השני שיאו ביום הכיפורים. בין לבין נכנס גם הרכיב של המשפט בו כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, ובעצם נבחנים על החיבור שלהם לשני הקטבים. ננסה בדברינו לעמוד בעז"ה על אחת ההשלכות של הקשר בין הקטבים הללו.

 

השעבוד לשיטה מסוימת – עלול לתקוע.

פעמים רבות, לעתים זה בתחילת כניסתו של האדם לעבודת ה' ולעתים בשלבים מתקדמים יותר, הוא בוחר לעצמו דרך בסיסית שבה הוא צועד. הוא מוצא לו רב, בית מדרש או שיטה רוחנית שהוא מוצא כי נפשו קשורה אליה. הוא צועד באמצעות שיטה זו כברת דרך, ועולה במעלות הסולם העולה בית א-ל. אולם בשלב מסוים, האדם מרגיש שהוא מגיע למבוי סתום. הוא איננו מצליח להתקדם הלאה, ובעבודת ה' בדרך כלל חוסר התקדמות מוביל לירידה.

במציאות הזו, הקשר לאותה שיטה רוחנית עלול להיות בעוכריו. יתכן שבשיטה אחרת, השונה מזו שגדל עליה ובאמצעותה, יש התייחסות למציאות בה הוא נמצא, אבל הוא חסום בפניה. יתכן שהוא מספיק בוגר על מנת להיזהר בכבודה של אותה שיטה, אך הוא לא מסוגל להבין שהפתרון נמצא בדיוק שם.

בנקודה הזו נכנסת השאיפה הגדולה להמלכת ה'. אם האדם מבין שהוא חייל בצבא ה', סר לפקודתו ומטרתו העליונה היא להמליך אותו, וקודם כל להמליך אותו על עצמו, הוא מבין שאם המטרה הראשונית שלו היא להתקדם במשימה הצבאית שלו, להתקדם בעבודת ה', הרי שהוא חייב להיות קשוב היטב לפקודותיו של המלך. אם המלך כעת מראה לו כי ההתקדמות שלו תהיה בשיטה אחרת, בחייל אחר או בחטיבה אחר בצבא, הוא לא יכול לומר: "מה פתאום?! אני רוצה להישאר ביחידה הזו, זה לא מכבודי ללכת ליחידה ההיא", או "אני כבר התרגלתי ללבוש כומתה בצבע כזה ואינני מעוניין לשנות אותה". הרי אדם כזה בודאי מועל בתפקידו הצבאי ולא בטוח שהוא ראוי אפילו לתפקיד בו הוא נמצא כעת.

עבודת ה' מחייבת פתיחות גדולה, על מנת להיות קשוב לשיטות שונות, לגלות טעויות שנמצאות אצלנו בנפש, ולחשוף רבדים הטעונים תיקון. מאידך, צריך מאוד להיזהר שהפתיחות הזו לא תוביל למחוזות מסוכנים. נראה שאם האדם מודע לכך שהמטרה היא המלכת ה', הוא בודק את עצמו היטב, מתייעץ עם תלמידי חכמים ובעיקר מתחנן אל ה' מעמקי ליבו – הוא יזכה למצוא את המקום בעבודת ה' בו הוא אמור להיות, מקום שעשוי להשתנות מעת לעת.

 

הרצון הבסיסי להתקרב אל ה' – זהה תמיד.

בעניין זה חשוב לזכור כי השינוי שחל הוא בצורה שבה מתלבש הרצון לגלות את ה', אבל עצם הרצון הבסיסי להתקרב לה' ולעבוד אותו הוא זהה בכל שינויי הזמנים של האדם, בכל בני האדם ובכל הבריאה כולה.

אולי זוהי אחת הבחינות בתקיעת השופר. התקיעה הפשוטה, בלי קישוטים מוסיקליים, זעקה הבוקעת ממעמקי הלב, וקוראת לריבונו של עולם אליו אנו רוצים להתקרב. זוהי זעקה שקיימת בכל אדם, ובעצם בכל רכיב של הבריאה, ששואף להתקרב לאלוקות, גם אם הדבר לא נמצא אצלו בגילוי והוא לא מודע אליו. הזעקה הזו לובשת צורות שונות, לעיתים אף צורות לא נכונות ופסולות, כשהיא יוצאת החוצה, אבל בפנימיותה היא אותה זעקה, כי בסופו של דבר – כולנו בפנימיותנו רוצים להתקרב אל ה'.

כל הזכויות שמורות © thc.org.il