הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
תרומות
מאמרים אחרונים
הרב שמואל טל: מאמר בנושא פיתוח עין טובה
הרב פרג'ון: בנושא מנהג הסימנים בראש השנה.
הרב שמואל טל: מאמר בנושא חינוך ילדים
הרב שמואל טל: שימו לב אל הנשמה.
הרב שמואל טל: יציאת מצרים, עוני או התפתחות?
הרב שמואל טל: מאמר בנושא תורה וחיי מעשה.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא עבודת ה'.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא חינוך מתבגרים
הרב שמחה פרידמן: כל אדם הוא מיוחד, לכל אחד יש
שיעור אזרחות ע"פ סיפורו של יוסל'ה גנב קדוש
שיעור נפלא של הרב פרגו'ן לכבוד טו בשבט בעניין
מאמר יסודי זה מגדיר את חזונה ומגמתה של ישיבתנ
למה כבר אין צדיקים עצומים כמו בדורות עבר?
ביאור משל עמוק ועתיק מהבעל שם טוב בסוד הגלות
מהי התבוננות איך עושים אותה ולמה היא חשובה כל
האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביע
דברי הספד מאת הרב שמואל טל שליט"א על גדולתו
מקומו המלכותי של ארון ברית ה'. הרב צבי יהודה
מדוע נאסרה רפואה בשבת
עיון במהות התפילה. הרב אריאל פרגו'ן.
כאשר הקריב אברם לבוא מצרים פיזית, נתקרה הוא ג
האם ניתן להתפלל שחרית לאחר ארבע שעות? מיכאל ר
לקבל בשלוות-נפש מה שהקב"ה גוזר, ולא לבייש
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבת לחם?
עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש
כזית מצה בפסח – משערים בנפח או במשקל?
בירור האם פסיפלורה היא עץ או ירק
עד איזה שיעור ניתן למהול את היין
האם ישנו חיוב לאכול סעודה נוספת במוצאי שבת
בירור בדיני ההיתר למכור מחץ לגוי
בירור בגדרי מצוות תשביתו
ביאור דברי התוספתא שצריך לברך שהחיינו על ציצי
בירור האם ישנו חיוב ללבוש טלית קטן במשך היום
האם כסות לילה פטורה מציצית או לא
הפושט טליתו ע"מ לחזור וללבשה האם חוזר ומברך
לימוד תורה וטהרה. הכנה לחג השבועות. הרב אריא
האם צריך להעיר אדם שישן על מנת שיקיים מצווה?
האם ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק?
לפעמים אנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במל
מה ההשפעה של המחשבה שלנו? עד כמה מילים פועלות
יצא פעם להיות קצת מבולבלים וטרודים? מעודף משי
1) למה אליהו רץ לפני אחאב? (2) אם רצתה איזבל
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעי
מדת קנאות, אם משובחת או מגונה? הדרכות שלמדנו
הלכה
אמונה
לימוד תורה
מועדים
עבודת ה'
לזכות לעזרת ה' במלחמת היצר
מאמר מאת : הרב שמחה פרידמן

ב"ה נכתב בחנוכה תש"ע
לזכות לעזרת ה' במלחמת היצר
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעייפים, נחלשים ומתרפים. אבל יצר הרע לא מתעייף אף פעם! איך נוכל לנצח אותו? ובעצם השאלה גדולה יותר: בעצם יצר הרע הוא מלאך ("הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות" – בבא בתרא טז ע"א); איך אדם יכול לנצח מלאך? ובלשונו של רב עמרם חסידא כשדיבר עם יצרו: ראה שאתה אש ואני בשר, ואני עדיף ממך (קידושין פא ע"א). איך?!
האמת היא, שעל השאלה הזו כבר ענו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אין יכול לו" (סוכה נב ע"ב). אבל עדיין צריך ללמוד, במה זוכים לסייעתא דשמיא המופלאה הזו?
התמודדות דומה, חסרת סיכוי לכאורה מחמת חוסר הפרופורציה בין המתמודדים, כבר היתה בהיסטוריה. כאשר דוד התנדב להילחם נגד גוליית, אמר לו שאול: "לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי אתה נער, והוא איש מלחמה מנעוריו" (שמואל א יז, לג). נתעמק בע"ה בפרשייה זו, על מנת ללמוד מדרכיו של דוד מלכא משיחא (כבר בתחילת דרכו) כיצד פעל, ומה הביא לנצחון המוחלט שלו. שכן כפי שנראה להלן בע"ה, גוליית לא היה סתם לוחם פלשתי, אלא התגלמותו של יצר הרע ממש (ברמה כלל-ישראלית).
דוד ו"איש ישראל"
כאשר דוד מגיע למחנה ישראל בשליחות אביו, אזניו קולטות שיח מאוד אגואיסטי. "איש ישראל" אומר שהפלשתי עולה "לחרף את ישראל" (כלשון הפלשתי: "אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה", וכן "אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול"), "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל". הבעיה היא בעיה 'ישראלית', והמוטיבציה לפתור אותה היא אינטרסנטית.
דוד, בתגובה, ממהר לתקן את המעוות. הוא פונה אל האנשים העומדים עמו, ושואל שאלה תמימה לכאורה – אבל מדויקת מאוד: "מה ייעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל? כי מי הפלשתי הערל הזה, כי חרף מערכות אלהים חיים!". שתי נקודות דוד מדגיש בדבריו: ראשית, להכאת הפלשתי יש ערך עצמי, להסיר חרפה מעל ישראל, ולא רק תועלת אינטרסנטית; ושנית, הבעיה איננה 'ישראלית' אלא 'אלוקית' – לא את "מערכות ישראל" הוא מחרף, אלא "מערכות אלהים חיים" – וממילא הפלשתי עצמו גם אינו נחשב לכלום, "מי הפלשתי הערל הזה". לאור דקדוק זה, מקבלת השאלה "מה ייעשה לאיש" אור חדש – אין זו התעניינות, אלא ציניות. מצד אחד בהדגשת הערך העצמי שבמעשה, הפרס מאבד מזהרו; ומצד שני בזלזול המופגן בפלשתי עצמו, המעשה של הכאתו מאבד מההרואיות שלו.
אולם העם כנראה לא קולט את המסרים הללו. "ויאמר לו העם כדבר הזה לאמר, כה ייעשה לאיש אשר יכנו". הם עונים לו עניינית, הם עדיין אוחזים באותה תפיסה מעוותת.
אולם דוד לא מתייאש, וממשיך להפיץ את גישתו – וגם מצליח. כך הופך "ויאמר לו העם כדבר הזה", כאיש אחד, בלי יוצא מן הכלל – ל"וישיבוהו העם דבר כדבר הראשון" (בלשון רבים). כבר אי אפשר לומר ש"עם ישראל חושב כך". אולי הרוב המוחץ עדיין כן, אבל כנראה כבר יש כאלו שמתחילים לחשוב אחרת...
ובהמשך: "ויישמעו הדברים אשר דיבר דוד", ורק אחר כך: "ויגידו לפני שאול". למי, אם כן, הם נשמעו? נראה שהכוונה היא שהדברים התפשטו, עברו מפה לאוזן והפכו לשיחת היום. ויתכן גם ש'שמיעה' זו מציינת קבלה של הדברים. זה לא היה רק קוריוז שכולם מדברים עליו; זו היתה רוח חדשה שהחלה לנשב במחנה, ואת זה היה מי שטרח לומר למלך.
דוד ושאול
כאשר דוד מגיע אל שאול, הוא מדבר ישר ולעניין: "עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה".
שאול, בתגובה, לא תמה "איך תצליח". הוא קובע עובדה – אתה פשוט לא יכול. "לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו, כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו". לא רק שלא תנצח אותו; אתה בכלל לא יכול להתחיל.
תשובתו של דוד היא תמימה לכאורה. "גם את הארי גם הדב הכה עבדך, והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם, כי חרף מערכֹת אלהים חיים". אם במלחמה הפרטית שלי, נגד הארי והדב, הצלחתי – קל וחומר שאצליח במלחמה הצודקת הזו.
וכאן, באופן מפתיע, מופיעה פרשיה סתומה (רווח גדול באמצע השורה) – ואחריה שוב "ויאמר דוד", והוא חוזר על דבריו כמעט בדיוק – "ה' אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה". ושוב פרשייה סתומה, ואחריה: "ויאמר שאול אל דוד: לך, וה' יהיה עמך". דומני שניתן לראות באופן עקבי בתנ"ך, שפרשייה סתומה באמצע דיבור מציינת שתיקה או שהייה מסויימת בין הדיבור הראשון לדיבור השני. נראה ששאול מהסס, הוא לא כל כך משתכנע מההשוואה לארי ולדוב. ולכאורה בצדק – הוא הרי יודע היטב מהו "איש מלחמה מנעוריו". צריך להבין, אם כן, מה בין אמירתו הראשונה של דוד, שלא הצליחה לשכנע את שאול, לשניה, שבסופו של דבר כן הצליחה.
בדבריו הראשונים דוד כלל לא התייחס לעצמו. הוא התייחס לעצם המציאות של גוליית כמחרף מערכות אלהים חיים, וקבע שמשום כך דינו להיות "כאחד מהם". מזה שאול לא משתכנע; כי אמנם צודק דוד שזה הדין וזו האמת, אולם האמת אמורה להתגלות בכלים טבעיים. ועל פי הטבע, לא יתכן שדוד הרועה יהיה זה שינצח את גוליית איש המלחמה. אינני יודע, אומר שאול לדוד, איך גברת על הארי והדוב; אולי במסגרת הכשרתך כרועה עברת קורס מיוחד בקראטה נגד אריות ודובים... אולי עשית סטאז' בקרקס... אבל כאן, חביבי, מדובר בלוחם קרבי מהשורה הראשונה! המומחיות הקרבית שלו עולה בהרבה על כוחו הגדול של ארי או של דוב!
ואז דוד שולף את הקלף המנצח שלו. הקלף שבעצם הוא הלך אתו מההתחלה. "ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה". הרי לא לבדי אני נלחם, ואפילו לא למען עצמי. למען כבוד שמים אני יוצא לקרב. אז ה' יעזור לי!
אבל מעבר לזה, יש בדבריו חידוש עצום. לא, אומר דוד לשאול, לא בגלל קורס הקראטה או הסטאז' ניצחתי את הארי והדוב. הסיבה שניצחתי אותם היא אחת ויחידה – ה' הצילני. ולולא עזרתו, גם אותם לא הייתי יכול לנצח. וממילא, אין שום הבדל בין "איש מלחמה מנעוריו" לבין ארי או דוב, גם אם הוא יותר מתוחכם ומיומן מהם. גם אותם לא הייתי מנצח בלי עזרת ה', ומאידך עם עזרת ה' גם אותו אוכל לנצח. ואם עבור האינטרס הפרטי שלי זכיתי לסייעתא דשמיא, אם ה' עזר לי כאשר אני וצאני היינו מוקד המאבק, קל וחומר שהוא יעזור לי כאשר המלחמה היא על כבוד שמו! ולכן ההנחה שלך, שלא יתכן שאני אהיה שליח ההשגחה להכות את גוליית – בטעות יסודה. שליח ההשגחה אינו צריך גבורה עצומה או מיומנות קרבית מיוחדת. רק שני דברים הוא צריך: להיות חדור בנכונות למסירות נפש למען שמו באהבה, ולהיות מלא באמונה שאין מעצור לה' להושיע, אפילו על ידו.
כנראה לוקח לשאול כמה רגעים להפנים את התובנה העמוקה הזו. לכן הוא לא עונה מיד. אבל בסופו של דבר הוא עונה, וניכר מתשובתו שהבין: "לך, וה' יהיה עמך". לא "ויהי ה' עמך", בלשון תפילה, אלא "וה' יהיה עמך" – אתה צודק, ודאי שה' יהיה עמך.
[יש להעיר, שלמרות כל האמור דוד כן ניסה להתלבש בבגדי המלחמה, ולגשת לקרב בדרכי הטבע. כיון שהדברים אינם סותרים מצד עצמם, וודאי שצריך להשתדל ככל האפשר לפעול בדרך זו. ומסתבר שאם היה במחנה ישראל עוד אדם חדור אמונה כדוד, שהיה גם בעל ניסיון קרבי – גם דוד עצמו היה סובר שיש להעדיף את השני. אולם כאשר ראה דוד שניסיון זה נכשל, הוא לא התרגש מכך, אלא פשט את המדים וניגש לקרב בלי היסוס בצורה שנראית בלתי הגיונית בעליל באופן טבעי. כאשר אין ברירה, הולכים אחר האמת במסירות נפש, בלי לעשות חשבונות].
דוד וגוליית
מכאן ואילך, מוקד הסיפור הוא באמת לא דוד, אלא ה'. אפילו גוליית הבין זאת... עוד לפני שדוד הוציא מלה אחת מפיו – "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו". והפעם דוד שם את כל הקלפים על השולחן: "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. היום הזה יסגרך ה' בידי והכיתיך... ויידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל. ויידעו כל הקהל הזה (לכאורה ברור שהכוונה לעם ישראל!) כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי לה' המלחמה ונתן אתכם בידנו". ומכאן הקרב רץ, עד סופו הידוע.
מסקנות
כפי שראינו, מלחמתו של דוד נגד גוליית היא המלחמה על קידוש שם שמים. עיקר כוחו של גוליית הוא באימה שהוא מטיל במחנה ישראל, וכאשר דוד מגלה תעצומות עוז של מסירות נפש למען שמו באהבה, והליכה אחר האמת בלי פשרות, הוא עומד נגדו בהצלחה ומצליח להכותו.
כל אחד מאתנו נלחם את אותה המלחמה על כבוד שמים, בכל התמודדות מול יצרו הרע. לאור הדברים שלמדנו זה עתה, נראה שנוכל לקבל ממעשה דוד וגוליית כמה עצות, שעשויות להועיל לנו לזכות ב"הקדוש ברוך עוזרו" במלחמת היצר שלנו ("איש ישראל" ו"שאול" מסמלים קולות פנימיים בתוכנו, שמנסים להניא אותנו מלגשת למלחמה):
א.אל תשים את עצמך במרכז. תחשוב על הכלל, על המהות, על כבוד שמים.
ב.בניצחון על הרע, אתה לא רק עוזר לעצמך, אלא לקב"ה.
ג.יש 'פרסים', אבל אין לתפוס אותם כמניע עיקרי להילחם. מצד אחד זו לא גבורה גדולה לנצח את הרע, כיון שבעצם הפגיעה שלו בכבוד שמים הוא כבר איבד את זכות הקיום שלו; ומאידך תן דעתך לכך שעיקר הפרס הוא בעצם הזכות למגר את הרע.
ד.אל תתייאש! יש לך תובנות, יש לך אמיתות, אבל הן לא נשמעות (לעצמך)? תמשיך לומר אותן שוב ושוב, עד שהן יחדרו!
ה.יש (בך) קול שאומר לך – עזוב, אין לך סיכוי. זה בכלל לא מתחיל. הוא יגמור אותך עוד לפני שתתקרב אליו. אל תיכנע לקול הזה!
ו.תיזכר בהצלחות קודמות שלך, ומהן תשאב כוח גם לקרב הזה. אפילו אם הרע הוא בכלל לא מהליגה שלך, אלא נראה הרבה מעליך.
ז.אם זה לא משכנע אותך, כי הקרב הזה "זה משהו אחר" – תיזכר שגם בהצלחות הקודמות בעצם ההצלחה שלך היתה רק בגלל שה' היה אתך. אתה בעצמך לא עשית שום דבר. זה לא היה בגלל חוכמתך, לא בגלל נסיונך, לא בגלל כשרונך. הכול מה'. ואם כן, וכיון שהקרב הזה שלך הוא צודק, וכיון שהצטיידת (בסעיפים א' וב') בטיעון האמיתי והחזק שאתה בא להילחם על כבוד שמים, אז גם כאן ה' יעזור לך.
ח.תהיה בטוח בזה. אל תראה זאת רק כתפילה. תרגיש בבטחון מלא ככל האפשר, שבאמת ה' יעזור לך (אם אתה לא מרגיש זאת, יתכן שצריך עוד עבודה לפני שניגשים לעצם הקרב).
ט.אם עשית את העבודה נכון, ואתה באמת חדור באמונה הזו, אז גם הקול הנ"ל (שבסעיף ה') יסכים אתך. זה יכול להיות המדד שלך לכך שאתה מכוּון נכון.
י.בקרב עצמו – שים את כל הקלפים על השולחן. תטיח לרע את האמת בפרצוף. תגיד לו מה הוא עושה, שלא יצליח 'לסובב' אותך. תספר לו שהוא פוגע בכבוד שמים. תלמד אותו שה' אתך, שה' יעזור לך.
יא.וכל הזמן תזכור, כל הזמן תשנן לעצמך, לרגע אל תשכח – "כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי לה' המלחמה"!








אחר כתיבת המאמר הראוני מספר דוגמאות מספר התניא בנושא 'דיבור ישיר' אל היצר:
כנגד תאווה המתגברת בקרבו (פרק יד)
"אינני רוצה להיות רשע אפי' שעה אחת כי אינני רוצה להיות מובדל ונפרד ח"ו מה' אחד בשום אופן כדכתיב עונותיכם מבדילים וגו' רק אני רוצה לדבקה בו נפשי רוחי ונשמתי בהתלבשן בשלשה לבושיו ית' שהם מעשה דבור ומחשבה בה' ותורתו ומצותיו מאהבה מסותרת שבלבי לה' כמו בלב כללו' ישראל שנקראו אוהבי שמך – ואפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה' ולא נופל אנכי ממנו בודאי אלא שנכנס בו רוח שטות ונדמה לו שבעביר' זו עודנו ביהדותו ואין נשמתו מובדלת מאלוהי ישראל וגם שוכח אהבתו לה' המסותרת בלבו – אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו לכפור האמת".
כנגד יצר הרע המתגאה (פכ"ט)
"אתה רע ורשע משוקץ ומתועב ומנוול וכו' עד מתי תסתיר לפני אור אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין היה הווה ויהיה בשווה גם במקום זה שאני עליו כמו שהיה אור אין סוף ברוך הוא לבדו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי כמו שנאמר אני ה' לא שניתי כי הוא למעלה מהזמן וכו'. ואתה מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים דכולא קמיה כלא ממש באמת בבחי' ראיה חושית".
ואח"כ יבוא לידי שמחה אמיתית, שישיב אל ליבו (פל"ב):
"אמת הוא בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו' אך כל זה הוא אני לבדי הגוף עם נפש החיונית שבו אבל מ"מ יש בקרבי חלק ממש שישנו אפי' בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה רק שהיא בבחי' גלות. וא"כ אדרבה כל מה שאני בתכלי' הריחוק בה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי' קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' כשאשים כל מגמתי בתורה ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפילה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית'".
ויוסיף לנחם את עצמו: "הן אמת כו' [כנ"ל] אך אני לא עשיתי את עצמי, ולמה עשה ה' כזאת להוריד חלק מאורו ית' הממלא וסובב כל עלמין וכולא קמי' כלא חשיב והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה. אין זה כי אם ירידה זו היא לצורך עליה להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה הן בחי' מחשבה דיבור ומעשה שלה ע"י התלבושתן במעשה דיבור ומחשבת התורה. וא"כ איפוא זאת אעשה וזאת תהיה מגמתי כל ימי חלדי לכל בהן חיי רוחי ונפשי וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא דהיינו לקשר מחשבתי ודבורי במחשבתו ודבורו ית' והן הן גופי הלכות הערוכות לפנינו וכן מעשה במעשה המצות שלכן נקראת התורה משיבת נפש פי' למקורה ושרשה".


אחר ההתבוננות ישיב אל ליבו
"כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו יתברך באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבות והנביאים אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עיתים ביום ובלילה, כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפי' פרק אחד שחרית כו'".







כל הזכויות שמורות © thc.org.il