הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
תרומות
מאמרים אחרונים
הרב שמואל טל: מאמר בנושא פיתוח עין טובה
הרב פרג'ון: בנושא מנהג הסימנים בראש השנה.
הרב שמואל טל: מאמר בנושא חינוך ילדים
הרב שמואל טל: שימו לב אל הנשמה.
הרב שמואל טל: יציאת מצרים, עוני או התפתחות?
הרב שמואל טל: מאמר בנושא תורה וחיי מעשה.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא עבודת ה'.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא חינוך מתבגרים
הרב שמחה פרידמן: כל אדם הוא מיוחד, לכל אחד יש
שיעור אזרחות ע"פ סיפורו של יוסל'ה גנב קדוש
מאמר של הרב משה צוריאל על עניין "היתר מכירה".
שיעור נפלא של הרב פרגו'ן לכבוד טו בשבט בעניין
מאמר יסודי זה מגדיר את חזונה ומגמתה של ישיבתנ
למה כבר אין צדיקים עצומים כמו בדורות עבר?
ביאור משל עמוק ועתיק מהבעל שם טוב בסוד הגלות
מהי התבוננות איך עושים אותה ולמה היא חשובה כל
האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביע
דברי הספד מאת הרב שמואל טל שליט"א על גדולתו
מקומו המלכותי של ארון ברית ה'. הרב צבי יהודה
מדוע נאסרה רפואה בשבת
עיון במהות התפילה. הרב אריאל פרגו'ן.
כאשר הקריב אברם לבוא מצרים פיזית, נתקרה הוא ג
האם ניתן להתפלל שחרית לאחר ארבע שעות? מיכאל ר
לקבל בשלוות-נפש מה שהקב"ה גוזר, ולא לבייש
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבת לחם?
עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש
כזית מצה בפסח – משערים בנפח או במשקל?
בירור האם פסיפלורה היא עץ או ירק
עד איזה שיעור ניתן למהול את היין
האם ישנו חיוב לאכול סעודה נוספת במוצאי שבת
בירור בדיני ההיתר למכור מחץ לגוי
בירור בגדרי מצוות תשביתו
ביאור דברי התוספתא שצריך לברך שהחיינו על ציצי
בירור האם ישנו חיוב ללבוש טלית קטן במשך היום
האם כסות לילה פטורה מציצית או לא
הפושט טליתו ע"מ לחזור וללבשה האם חוזר ומברך
לימוד תורה וטהרה. הכנה לחג השבועות. הרב אריא
האם צריך להעיר אדם שישן על מנת שיקיים מצווה?
האם ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק?
לפעמים אנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במל
מה ההשפעה של המחשבה שלנו? עד כמה מילים פועלות
יצא פעם להיות קצת מבולבלים וטרודים? מעודף משי
1) למה אליהו רץ לפני אחאב? (2) אם רצתה איזבל
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעי
מדת קנאות, אם משובחת או מגונה? הדרכות שלמדנו
הלכה
אמונה
לימוד תורה
מועדים
עבודת ה'
האם אני מיותר?
מאמר מאת : הרב שמחה פרידמן

בס"ד

 האם אני מיותר?

הרב שמחה פרידמן, ב' אדר תשע"ה 

"וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים" (שמות לה, כז-כח).

כתב רש"י בשם חז"ל: "אמר ר' נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו, ז) והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב", עכ"ל.

לכאורה יש לשאול שתי שאלות: ראשית, מדוע נחסרה אות משמם, הרי לא מתוך עצלות ורוע לב המתינו, אלא בכוונה טהורה לשם שמים? ושנית, איך יתכן לומר "שהשלימו ציבור את הכל", ומה פשר תהיית הנשיאים "מה עלינו לעשות", בעוד שכנראה היו חסרים עדיין אבני השהם ואבני המילואים והשמן! ואין אלו השלמות צדדיות וזניחות, אלא דברים מרכזיים ומשמעותיים!דומה שהתהייה המדוברת, "מה עלינו לעשות", מקפלת בחובה תחושה קשה שנפוצה אצל רבים, ויסודה בתפיסה שגויה: "אני מיותר".

אדם עוזב מקום עבודה אחרי שנים רבות של עשייה. הוא מחכה לשמוע שלא כל כך מסתדרים בלעדיו, שהוא חסר... להפתעתו, הוא שומע שהמקום מתפקד מצוין, שנמצא לו מחליף שממלא את מקומו היטב, והכול מסתדר על הצד היותר טוב. עם השמחה בטובתם של חבריו, מנקרת בו התחושה – "אז אני מיותר? לא צריכים אותי?"

אשה מביאה ילד לעולם בשעה טובה. באופן טבעי, תפקודיה בבית מתמעטים, והטיפול בתינוק ממלא את כל יומה. אבל איך יסתדרו בבית בלי פעליה הרבים? למרבה הפליאה, הילדים הנרגשים מלידת האח החדש מגויסים לעזרה, אבא מוציא ומביא, מאכיל ומשקה, מלבישומכסה... מדי פעם גם סבא וסבתא נותנים יד... והבית מתפקד נהדר, ברוך ה'! אבל... "אני מיותרת?"

המחשבה הראשונית של הנשיאים היתה שהם ימלאו את כל מה שיהיה חסר. הם הרי עשירים, הם בעלי ראייה רחבה – אפשר לסמוך עליהם! אל דאגה, עם ישראל, לא יחסר דבר! מה שאתם מחסירים – אנו משלימים אותו!

אולם למרבה ההפתעה, "השלימו ציבור את הכול". רבותיי, אל תגזימו. אל תחזיקו מעצמכם יותר מדי. מסתדרים בלעדיכם. ומזה צומחת התהייה – "מה עלינו לעשות?

"מה היתה הטעות שלהם? הרצון להשלים דוקא את מה שאחרים מחסירים נובע בשורשו מהתפיסה שהמשמעות שלי מוקנית לי בזה שאני עושה מה שאף אחד אחר לא יכול לעשות. שם אני מיוחד. אבל אם אין מקום כזה – אם את כל ה'חורים' ממלאים גם בלעדיי – הרי שלא נותרה לי משמעות! ואז החיים שלי נעשים מיותרים.

אבל האמת היא שכל אדם הוא מיוחד, בגלל שלכל אחד יש נשמה ייחודית ומיוחדת. ולכן כל עשייה שלו היא רק שלו, ואף אחד אחר בעולם לא יכול לעשות אותה. גם אם את המעשה החיצוני יעשו עוד אלפים – אם הוא יעשה את זה עם לב, עם התעוררות הנשמה, זה יהיה המעשה הכי מיוחד בעולם. הכי חביב ורצוי לפני ה'. מעשה שאין לו תחליף.

הנשיאים עשו תשובה. התעוררות התהייה הזו הביאה אצלם להתבוננות, שהובילה לתיקון. הם הבינו שלא היה להם לחכות ולראות 'מה חסר', כדי למצוא את המשמעות שלהם; הם יכולים להיות הראשונים, להביא עם כולם את עצי השיטים ואת השש והארגמן, אבל לעשות זאת עם כל הלב – ולהיות הכי משמעותיים ומיוחדים. בדיוק כמו כולם... ולא בכדי כל כך הרבה פעמים נזכר ה'לב' בפרשיות התרומה בפרט ובמעשה המשכן בכלל("כל איש אשר ידבנו לבו", כה, ב; "כל נדיב לבו יביאה", לה, ה; "כל חכם לב", שם, י; "כל איש אשר נשאו לבו", שם, כא; ועוד רבים). 

ואיזו אות נחסרה משמם? האות י', שפותחת את שם הוי"ה. ללמד שהם חיסרו בנקודת החיבור והייחוד של מעשה התרומה לשם ה', שהיא חיבור הלב. ואם בדרך הדרוש נלך, אפשר שהי' הקטנה מסמלת את הכוונה, שהיא לכאורה כל כך מזערית ביחס למעשה, אבל באמת היא כל כך משמעותית, בהיותה פותחת את שם ה' הגדול (וי' גם רומזת לעולם הבא, מנחות כט ע"ב).

ומנין למדנו שעשו תשובה? לימד רש"י: "לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה". ומה היה שם? שנים עשר יום, בזה אחר זה, הקריבו הנשיאים קרבנות לחנוכת המזבח – בדיוק את אותו דבר! אותם קרבנות, באותם מספרים, באותן כמויות... ללא שינוי כלל, ללא 'יחודיות'! כי כאן למדו הנשיאים את היסוד הגדול של טוהר הלב: גם אם המתנה שאני מביא היום זהה לחלוטין לזו שאתה הבאת אתמול, אני מיוחד לא פחות ממך.

ואולי בגלל זה האריכה התורה כל כך בפירוט קרבנותיהם, ולא הסתפקה בציון קצר שגם השני והשלישי וכו' הקריבו כמו הראשון. ואולי בגלל זה גם סיכמה בסוף את סך כל הקרבנות, למרות שלכאורה אין בזה טעם, שהרי הם לא הובאו יחד אלא יום אחר יום. לומר לך: אף על פי שמבחינה חיצונית היו כולם זהים, אין הדבר כן, אלא אין קרבנו של אחד דומה לחבירו, וכל אחד חולק רשות לעצמו. וכך יחד נוצר מכלול עצום.

נראה שעל פי זה אפשר לענות גם על שאלתנו השניה. כאשר אדם מחפש את המקום החיצוני שבו הוא 'שווה', אותו מקום שבו אף אחד אחר לא דורך ורק שם יש לו משמעות – סופו שלא ימצאנו! אבל אם הוא מכוּון לחפש את המקום הפנימי, בחוץ הוא מוכן להיות כמו כולם ובפנים הוא מגלה את הייחודיות שלו – אזי הוא עשוי למצוא ייחודיות אפילו בחוץ. כי בהחלט ישנם אנשים שיש להם 'בשורה', כזו שגם בחיצוניות אין דוגמתה; אבל הם ימצאו אותה דוקא כאשר הם לא יחפשו אותה... כל זמן שהנשיאים חיפשו את ה'בשורה' שלהם בחיצוניות – "מה שמחסירין אנחנו משלימין" – נעלם מעיניהם אפילו החיסרון הגדול של אבני השוהם ואבני המילואים והבושם והשמן. רק כאשר עשו תשובה על טעותם, נפקחו עיניהם לראות שה'בשורה' אכן מחכה להם. בין השאר, בחושן המשפט, שהכהן עתיד לישא "על לבו" (כח,כט-ל)...





כל הזכויות שמורות © thc.org.il