הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
תרומות
מאמרים אחרונים
הרב שמואל טל: מאמר בנושא פיתוח עין טובה
הרב פרג'ון: בנושא מנהג הסימנים בראש השנה.
הרב שמואל טל: מאמר בנושא חינוך ילדים
הרב שמואל טל: שימו לב אל הנשמה.
הרב שמואל טל: יציאת מצרים, עוני או התפתחות?
הרב שמואל טל: מאמר בנושא תורה וחיי מעשה.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא עבודת ה'.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא חינוך מתבגרים
הרב שמחה פרידמן: כל אדם הוא מיוחד, לכל אחד יש
שיעור אזרחות ע"פ סיפורו של יוסל'ה גנב קדוש
שיעור נפלא של הרב פרגו'ן לכבוד טו בשבט בעניין
מאמר יסודי זה מגדיר את חזונה ומגמתה של ישיבתנ
למה כבר אין צדיקים עצומים כמו בדורות עבר?
ביאור משל עמוק ועתיק מהבעל שם טוב בסוד הגלות
מהי התבוננות איך עושים אותה ולמה היא חשובה כל
האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביע
דברי הספד מאת הרב שמואל טל שליט"א על גדולתו
מקומו המלכותי של ארון ברית ה'. הרב צבי יהודה
מדוע נאסרה רפואה בשבת
עיון במהות התפילה. הרב אריאל פרגו'ן.
כאשר הקריב אברם לבוא מצרים פיזית, נתקרה הוא ג
האם ניתן להתפלל שחרית לאחר ארבע שעות? מיכאל ר
לקבל בשלוות-נפש מה שהקב"ה גוזר, ולא לבייש
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבת לחם?
עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש
כזית מצה בפסח – משערים בנפח או במשקל?
בירור האם פסיפלורה היא עץ או ירק
עד איזה שיעור ניתן למהול את היין
האם ישנו חיוב לאכול סעודה נוספת במוצאי שבת
בירור בדיני ההיתר למכור מחץ לגוי
בירור בגדרי מצוות תשביתו
ביאור דברי התוספתא שצריך לברך שהחיינו על ציצי
בירור האם ישנו חיוב ללבוש טלית קטן במשך היום
האם כסות לילה פטורה מציצית או לא
הפושט טליתו ע"מ לחזור וללבשה האם חוזר ומברך
לימוד תורה וטהרה. הכנה לחג השבועות. הרב אריא
האם צריך להעיר אדם שישן על מנת שיקיים מצווה?
האם ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק?
לפעמים אנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במל
מה ההשפעה של המחשבה שלנו? עד כמה מילים פועלות
יצא פעם להיות קצת מבולבלים וטרודים? מעודף משי
1) למה אליהו רץ לפני אחאב? (2) אם רצתה איזבל
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעי
מדת קנאות, אם משובחת או מגונה? הדרכות שלמדנו
הלכה
אמונה
לימוד תורה
מועדים
עבודת ה'
תפילת שמיים וארץ
מאמר מאת : הרב אריאל פרגו'ן

 

הקדמה

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ד

"תקון הגוף כיצד? כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאילוהוא מביט לארץ, ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים. ומניח ידיו על לבו כפותין, הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו".

 

אדם העומד לתפילה צריך להפנות את עיניו לארץ ולכוון את ליבו לשמים. לכאורה טעם מצב זה הוא להראות הכנעה בפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. הפניית ליבו לשמים פירושה הכוונת עצמו לרוחניות ולזכּות.

 

עד כדי כך מרחיקים את הגשמתו של ה' מלשרות במקום, שכתב בספר חסידים (ספר חסידים (מרגליות) סימן יח):  "ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על המלאכים - מלעיגין אותן וקורין אותו רישא דחזרי".

היכן ה' נמצא ?

אלא שמצינו מקורות רבים בהם ה' מתואר כיושב בשמים, ולשם היא פנייתינו:

 

פרישת כפים בתפילה (לקמן רואים שהיא אל השמים):

שמות פרק ט

(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְקֹוָק הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיקֹוָק הָאָרֶץ:...

(לג) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְקֹוָקוַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה:

 

שפריסת כפים אל השמים:

מלכים א פרק ח

(כב) וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם.

 

מקומו של ה' בשמים:

תהלים פרק ב

(ד) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ:

 

ומפורש מכולם, הלכה למעשה בתפילה, הכתוב בתהילים:

 

תהלים פרק קכג פסוק א

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם.

 

התפילה עולה לשמים:

מלכים א פרק ח פס' מג

אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:

 

רש"י מסכת ברכות דף ו עמוד ב

כרום זלות - סיפיה דקרא דלעיל.

דברים שעומדים ברומו של עולם - כגון תפלה, שעולה למעלה.

 

וכן במדרש:

 

שמות רבה (וילנא) פרשה כה ד"ה ח ד"א הנני

אבל כשיעשו תשובה ויתלו עיניהם למרום, כד"א (תהלים קכג)אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים.

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה לג ד"ה ג (תהלים קמה

ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית אתון לגביה אמרין ליה ר' גזר תעניתא, גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא, עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים, עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו, אתון לגביה ואמרו ליה ר' מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא, אמר להן מה ראיתם, אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו, שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא א"ל מה היא לך זו, אמר לו גרושתי היא, אמר לו מפני מה נתת לה מעות, אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים, באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון על העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים, מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם.

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קלב עמוד א

שמעה תפלתי יי' דא צלותא די בלחש ושועתי האזינה דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה כמה דאת אמר (שמות ב') ותעל שועתם אל הא-להים ומהו שועתם אלא דבצלותיה ארים קליה וזקיף עינוי לעילא כמה דאת אמר (ישעיה כ"ב) ושוע אל ההר.

 

כמו כן מצינו בגמ' שזיהוי מקומו של ה' כיושב בשמים, על ידי ילדים קטנים, היווה סימן לגדלותם העתידה:

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח עמוד א

אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה (אביי ורבא ישבו ללמוד לפני רבה), אמר להו (להם)רבה: למי מברכין? אמרי ליה (אמרו לו): לרחמנא (לה').(שאל אותם רבה:)ורחמנא היכא יתיב (וה', היכן מושבו)? רבא אחוי לשמי טללא (רבא החווה בידו כלפי התיקרה), אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא (ואילו אביי יצא החוצה והצביע כלפי השמים). [1] אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו (שניכם תהיו רבנים). היינו דאמרי אינשי (וזהו כפתגם שאומרים האנשים): בוצין בוצין מקטפיה ידיע (דלעת, כבר כשהיא קטנה ניתן לראות כיצד תהיה כשתגדל).

[2]

להיכן יש להתפלל ?

מקור דברי הרמב"ם הנ"ל הינם בגמ', ושם מבואר שלעולם הפניה היא אל מקום ה' [3] :

 

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קה עמוד ב

דר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי(היו יושבים), פתח חד מינייהו ואמר (פתח אחד מהם ואמר): המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר:(מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים, וחד (ואחד)אמר: עיניו למעלה [4] , שנאמר: (איכה ג')נשא לבבנו אל כפים [אֶל אֵל בשמים].

אדהכי אתא (בינתיים בא)ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו (אצלם), אמר להו (להם): במאי עסקיתו (במה אתם עוסקים)? אמרו ליה (לו): בתפלה; אמר להו (להם), כך אמר אבא: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו.

 

בגמ' מתוארת מחלוקת להיכן יש להתפלל. מחלוקת זו באה בעקבות "מחלוקת" אחרת, היכן ה' נמצא. דעה ראשונה אומרת שכיון שה' נמצא בשמים, לשם יש לפנות בזמן התפילה: "נשא לבבנו אל כפים [אֶל אֵל בשמים]". ואילו דעה שניה אומרת שכיון שהשכינה שורה בארץ [5] , יש לפנות בתפילה כלפי הארץ: "והיו עיני ולבי שם כל הימים". ופרש"י:

 

רש"י מסכת יבמות דף קה עמוד ב

עיניו למטה - כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא (משום שהשכינה שם עומדת)כדכתיב והיו עיני ולבי שם.

 

לבסוף בא ר' ישמעאל בר' יוסי, והוציע פשרה בכדי לצאת ידי חובת שני המקראות. מכל מקום הסתכלות העינים כלפי הארץ והלב כלפי השמים, אין ענינה הכנעה ורוחניות, אלא פניה למקום הקב"ה/השכינה.

ארץ ושמים

בספר "סוד הארץ" ביארנו שבארץ שורה השכינה היא הנקבה, ה'מציאות', ה'בפועל'. ואילו השמים שם מקומו של הקב"ה, האידאל המופשט, העיקרון, והתורה (שמשם נתנה).

 

נמצא שבאמת ה' נמצא בשמים – הקב"ה. ויחד עם זאת אפשר לציין את מקומו כנמצא בארץ – השכינה [6] .

 

אם כן לפנינו שתי פניות, פניה חיצונית (כיוון הסתכלות העיניים), כלפי השכינה. ופניה פנימית, המסומלת בלב, כלפי הקב"ה. וכן אמרו בזהר:

 

 

תיקוני זהר דף נ/ב

זמנא צלותא תהא נהרא בלבא ובעיינין, ובגין דבח"י ברכאן דצלותא תליא פורקנא, וביה אתגליא, דאיהו יסוד ח"י עלמין, אתמר ביה והיו עיני ולבי שם כל הימים:

והיו עיני ולבי אדכיר עיינין ולבא, בגין דצריך בר נש בצלותיה למהוי עינוי לתתא לגבי נשמתא, דאיהי שכינתא דאיהי אסירא בגלותא, ולביה לעילא בקודשא בריך הוא, ורזא דמלה עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי, ולביה לעילא לנטלא נוקמא מעמלק, הדא הוא דכתיב כי יום נקם בלבי, בלבי ודאי, ביה עתיד לנטלא נוקמא, כמה דנטיל ביה נוקמא ממצראי.

תפילת כל הארץ

תפילה רגילה, אין עינינה לפעול בקבלת החלטות חדשות אצל הקב"ה. סתם תפילה עינינה הוא להוציא לפועל את ההחלטות שנתקבלו כבר בראש השנה. בראש השנה אומנם נגזר דינו של האדם בכל אשר יקרה עימו במשך השנה, אך יחד עם זאת יש צורך בפניה רשמית של האדם אל ה' בבקשה לקבל את מתנות הבורא. כאשר האדם פונה אל ה', הרי הוא מראה בעולם ומפנים בתוכו, מיהו אדון העולם ולמי יש להכיר טובה.

 

דוגמה להחלטה אלוקית שחיכתה לפניית האדם בכדי לצאת לפועל, מצינו ברש"י בפרשת בראשית:

 

רש"י בראשית פרק ב פסוק ה

וכל עשב השדה טרם יצמח(פירוש "טרם יצמח" הוא ש)עדיין לא צמח. ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ (ואם תקשה כיצד אומר כאן ביום השישי שעשב השדה טרם צמח, והלא ביום השלישי כבר כתוב "ותוצא הארץ"), על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי(ביום השלישי הצמחים יצאו אך עמדו על פתח הקרקע, והמתינו עד היום השישי, ורק אז צמחו מעבר לפני הקרקע):

כי לא המטיר (מה שהצמחים לא עברו את פני הקרקע הוא משום שה' לא המטיר גשם על הארץ). ומה טעם לא המטיר (והפסוק אומר מדוע לא המטיר ה' גשם), לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין (מי ש)מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים [7] .

 

הרי שההחלטה העקרונית על גדילת הצמחים כבר היתה ביום השלישי – שהרי צמחו העשבים עד לפני הקרקע, ותפילת האדם לא היתה אלא בקשה להוצאת הדברים לפועל.

בפיו ובשפתיו

בתפילה רגילה שענינה רק להוציא את ההחלטות לפועל, די בהופעה החיצונית לבוא ולבקש את אשר החליט ה' ליתן.

ועל כן, די במה שהעיניים, הפניה החיצונית, פונה כלפי השכינה, ובא האדם ומבקש. אין הלב חייב להיות שותף במהלך התפילה, מאחר וכבר ישנה החלטה עקרונית שהאדם יקבל את הטובה, ורק חסר התהליך הרשמי של הבקשה – תפילתו תתקבל גם ללא כוונה [8] , וכך אמרו בתוספתא:

 

תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה ט

וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה שנ' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמעכביכול נגנב הוא להם תלמוד לומר: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו'אם תאמר שאין הכל גלוי לפניו והלא כבר נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו אע"פ כן והוא רחום יכפר וגו'ואומ' כסף סיגים מצופה על חרש - שפתים דולקים ולב רע.

 

הרי מצינו שלמרות שפנייתם כלפי ה' לא היה בלב שלם, פניית "שפתים דולקים", עם "לב רע" - פנייתם נתקבלה [9] .

האזינה השמים

אמנם, כאשר אדם רוצה לשנות החלטות עקרוניות בעולם, אזי לכאורה יש לפנות כלפי השמים – מקום הימצאות ה' – הרצון האלוקי הקובע את ההחלטות העקרוניות בעולם.

בתפילה כזו, אין די בהופעה חיצונית. כאשר אדם רוצה לשנות משהו בעומק העולם, יש להעזר בפניית הלב מעומק האדם – "ליבו לשמים" [10] .

 

פירוש פניית הלב היא צעקה פנימית אל רצון ה' השוכן בשמים, תפילה הבוקעת רקיעים. לרמה כזו של פעולת תפילה אין די בתפילת שפתיים בלבד.

 

דוגמה לשינוי מהלך עקרוני והצורך בפניה מעומק הלב לשם כך, מצינו בזוהר:

 

זוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף יט עמוד ב

אמר רבי יצחק: אין לך שועה אלא בתפלה שנאמר (שם לט) שמעה תפלתי יי' ושועתי האזינה, (שם פח) אליך יי' שועתי, (שם ל) שועתי אליך ותרפאני. צעקה - שצועק ואינו אומר כלום [11] .

אמר רבי יהודה: הלכך גדולה צעקה מכולן שצעקה היא בלב הדא הוא דכתיב (איכה ב) צעק לבם אל יי'

צעקה וזעקה דבר אחד הוא וזה קרובה להקב"ה יותר מתפלה ואנחה דכתיב (שמות כב) כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו,

 

אמר רבי ברכיה בשעה שאמר הקב"ה לשמואל (שמואל א טו) נחמתי כי המלכתי את שאול למלךמה כתיב ויחר לשמואל ויצעק אל יי' כל הלילה, הניח הכל ולקח צעקה משום דהיא קרובה לקודשא בריך הוא [12] יתיר מכלהו הדא הוא דכתיב ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי,

 

ת"רהאי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה [13] האי צלותא שלימתא דהיא בלבא ולעולם לא הדרא ריקניא (מי שמתפלל ובוכה וצועק עד שלא יכול לרחוש בשפתיו – זו היא תפילה שלמה שהיא בלבולעולם אינה חוזרת ריקם), אמר רבי יהודה גדולה צעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו, רבי יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה, רבי יוסי אמר גדולה צעקה שמושלת בעוה"ז ובעוה"ב, בשביל צעקה נוחל האדם העוה"ז והעוה"ב דכתיב (תהלים קז) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם:

 

כאשר ה' מודיע את שמואל שהגיע זמנה של מלכות שאול להפסק, ורוצה שמואל לשנות החלטה מהותית זו, הרי הוא אוחז בכוח הצעקה שהיא בלב – "צעק ליבם אל ה'". ואומר המדרש, שזוהי תפילה שבכוחה לקרוע גזר דינו של אדם ולמשול על מידת הדין של מעלה.

 

נמצאנו למדים שתפילת הלב, היא תפילה הבאה לשנות החלטות מהותיות בעולם, ולא רק להוציא לפועל את מה שכבר גזרו לטובה על האדם.

סיכום ביניים

נמצא שדברי הגמ' מבוארים, שישנה סברה להתפלל כלפי השמים בכדי לשנות החלטות מהותיות בעולם. וישנה סברה להתפלל כלפי הארץ, בכדי להוציא לפועל את הגזרות הטובות שכבר נגזרו. ובא ר' ישמעאל בר' יוסי ואמר משם אביו, שבכדי להרויח את שני הדברים, לאחד את שני רמות התפילה ביחד: יפנה את חיצוניותו, עיניו, כלפי חיצוניות העולמות – הרצון האלוקי המוציא לפועל, השכינה השורה בארץ. ויפנה את פנימיותו, ליבו, כלפי פנימיות העולמות – הרצון האלוקי המחליט את ההחלטות העקרוניות בעולם - הקב"ה השוכן בשמים.

תפילת יחיד ותפילת ציבור

ראינו שניתן להתפלל גם תפילה חיצונית בלא כוונת הלב, ומועיל להוציא לפועל את ההחלטות הטובות שכבר נגזרו על האדם. הוצאה לפועל זאת נעשית על ידי השכינה.

 

אלא שתפילה כזו, איננה אפשרית אלא במקום שישנם עשרה מישראל, שאז השכינה שרויה שם [14] :

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט עמוד א

כל בי עשרה שכינתא שריא (כל מקום שישנם עשרה מישראל השכינה שרויה שם).

 

היכולת הטכנית של הוצאת דברים לפועל בעולם תלויה בקיבוץ פרטים ובהכנה טכנית מתאימה, על כן שריית השכינה תלויה בקיבוץ של עשרה,

אך מהות עקרונית, הינה למעלה מזמן ומקום. עצם הוויתו של האידאל המופשט איננו תלוי בהכנה במציאות.

 

מטעם הנ"ל פניה חיצונית כלפי השכינה יכולה להיות רק במנין אנשים שאז באה השכינה, אך המתפלל יחידי איננו יכול לפנות אלא כלפי השמים, להמשיך החלטה ממקום עליון (לגרום לשכינה באשר היא לפעול בעינינו).

 

ממילא תפילתו של יחיד לא תתקבל אלא כאשר ישנה פניה מליבו לשמים:

 

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח עמוד א

אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר (איכה ג')נשא לבבנו אל כפים.

[איני (הבאמת התפילה אינה נשמעת אלא מתוך כוונה מעומק הלב)? והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש (והרי שמואל דרש): (תהלים עח)ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן – (תהלים עח)והוא רחום יכפר עון וגו' (הרי שגם תפילת שפתיים בלא כוונת הלב, מתקבלת).

(מתרצת הגמ') לא קשיא(לא קשה קושיא זו): כאן – ביחיד (חייב כוונה מעומק הלב), כאן – בצבור (אפילו בלא כוונת הלב, תפילתו מתקבלת).

 

הרי שביחיד אין מצב של תפילת שפתיים בלבד, כיון שהשכינה אינה שרויה שם, וממילא הרובד של סתם פניה להוציא לפועל החלטות שכבר נתקבלו – אינה קיימת. בתפילת היחיד מתקיימת רק תפילת "נִשָּׂאלְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם", דהיינו פניה במסירות נפש אל ה' שבשמים.

לעומת זאת, בציבור מתקיימת אפילו בקשה רשמית בלא כוונת הלב, תפילה הבאה להוציא דברים אל הפועל. ועל כן, אף על פי שהתפלל האדם בלא כוונה, על כל פנים יש לתפילתו משמעות ואחיזה, כי הועילה כלפי השכינה להוציא את הדברים אל הפועל.

 

העולה מהנ"ל

אדם המתפלל בציבור, גם אם התפלל את רוב תפילתו בלא כוונת הלב – פעלה תפילתו בעולם, להוציא לפועל את הגזרות הטובות שנגזרו עליו. ואם גם יוסיף כוונת הלב, יהיה בכוחו לשנות גזרות בעולם. תפילה של אדם זה צריך שתהיה בעיניו כלפי הארץ וליבו לשמיים.

 

המתפלל ביחיד יש לו לפנות מעומק ליבו על מנת שתפילתו תפעל בעולם. ואזי לכאורה יש לו לפנות בעיניו כלפי השמים (ופריסת כפיים כלפי השמים וכד').

 

הרוצה לבטל גזרה קשה שנגזרה, ל"ע, או לזכות במדרגה ומעלה חדשה, יש לו לפנות בתפילתו מעומק ליבו. ועיניו יהיו כלפי השמים.

 

 



[1] לכאורה ההבדל ביניהם הוא שרבא תופס את האלוקות כפי שהיא כאשר היא מתיחסת אל האדם ומצילה עליו. ואילו אביי תופס את האלוקות כפי שהיא מצד עצמה.

[2] אא"ס נסתלק מתוך המקום שהיה אח"כ חלל:

 

ספר עץ חיים - שער א ענף ב

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא ולא היה לו בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשוואה א' והוא הנק' אור א"ס. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש (אמר מאיר בערכינו אמר הרב זה וק"ל) וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש כזה >ציור<...

 

עכ"ז המקום ממולא באורות א"ק (שהוא קו אחד ודק), אך נשאר מקום חלל לשאר העולמות:

 

ספר עץ חיים - שער א ענף ד

והנה נתבאר איך א"ק הזה ממלא בעיגול ויושר שלו את כל מקום החלל והאויר הפנוי שבתוך הא"ס כנ"ל. אמנם נשאר מקום פנוי בין או"מ של אור יושר שבו אל הכלים ואו"פ דיושר שבו ושם נתהוו ונאצלו כל העולמות אשר כולם נתלים ונאחזים בזה הא"ק וממנו יצאו כנ"ל:

 

לכאורה כל האמור הוא באא"ס ולא בעצמות, שבעצמות, דהיינו הקב"ה כפי שהוא מצד עצמו בלא ערכין לגבול, אין לנו תפיסה כלל. וממילא אין דנים עליו.

 

לכאורה עליו אמרו חז"ל הוא מקומו של עולם, שהכל, גם מקום החלל הוא בתוכו. (ולפ"ז צ"ע ב"ויפגע במקום"). וכן משמע בספר הבהיר, שהאלוקות מכילה בתוכה את העולם:

 

ספר הבהיר - המיוחס לרבי נחוניא בן הקנה ז"ל יא. יד.

למה ב סתומה מכל צד ופתוחה מלפניה, ללמדך שהוא בית לעולם. והיינו דקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואל תקרא ב אלא בית הדא היא דכתיב (משלי כ"ד ג) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן:

 

ומה שמופיע שכבודו מלא את כל הארץ, לכאורה הוא הארות המתפשטות ממנו ע"ד שאמרו בזהר שעיני ה' הם ז' מלאכים המשוטטים בארץ וכו'.

 

ובמדרש הביאו את ענין "הוא מקומו של עולם" באופן אחר, שאין הכוונה שהקב"ה נמצא ממש בכל העולם, אלא שהעולם נמצא אצלו ולא הוא אצל העולם, דהיינו שהעולם תפל אליו:

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה סח ד"ה ט ויפגע במקום

ויפגע במקום, ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות לג) הנה מקום אתי, הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו,

א"ר יצחק כתיב (דברים לג) מעונה אלהי קדם אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו (דהיינו האם דורש שאלהי קדם הוא מעונה לעולם, או שהעולם הוא מעונה לאלהי קדם) מן מה דכתיב (תהלים צ) ה' מעון אתה, הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו,

א"ר אבא בר יודן לגבור שהוא רוכב על הסוס וכליו משופעים אילך ואילך הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס שנאמר (חבקוק ג) כי תרכב על סוסך.

 

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כא ד"ה [דבר אחר אנכי

בהדין סיני בקדש אין אנו יודעין אם סיני טפילה לקודש ואם הקודש טפילה לסיני, אלא מן הדא מה דכתב ה' [בם] סיני בקדשאנו יודעים שסיני טפילה לקודש, רבי הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנים שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראים אותו מקום, מפני שהוא מקומו של עולמו, ואין אנו יודעים אם הוא מקומו של עולם ואם עולמו הוא מקומו, אלא מן מה דכתב ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור(שמות ל"ג כ"א) אנו יודעים שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו.

 

ילקוט שמעוני תהילים רמז תתמא

א"ר יצחק אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולמו ואם עולמו מעונו בא משה ופרש ה' מעון אתה.

א"ר יוסי בן חלפתא אין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו ואם עולמו טפל לו בא משה ופרש הנה מקום אתי הוי עולמו טפל לו.

א"ר הונא בשם ר' אמי למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום שהוא מקומו של עולם.

א"ר יודן משל לגבור שהיה רוכב על סוס וכליו משופעים אילך ואילך, הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס, כמה דאת אמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.

 

אמנם מהתוספת של רב הונא על דברי ר' יוסי בו חלפתא משמע שכל אחד מדבר על בחינה אחרת.

 

עכ"פ במד"ר בראשית סח, ט מביא בביאור ממדרש תנחומא כי תשא רז, שם גורס: "מקומו וסובבו של עולם". וכן לעיל הבאנו מספר הבהיר שמתפרש כמכיל בתוכו את העולם.

 

[3] וכן אמרו:

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רב חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק יט ד"ה כז) וישכם אברהם

את פני ה'. מיכן למתפלל שיראה כאילו שכינה כנגדו, וכן הוא אומר שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח):

 

וכן אמרו בזהר:

 

זוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רס עמוד ב

ת"ח מאן דקאים בצלותא בעי לכוונא רגלוי ואוקמוה ובעי לחפיא רישיה כמאן דקאים קמי מלכא ובעי למכסייה (נ"א לאסתמא) עינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא, ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עינוי בשעתא דצלותא או דלא מאיך עינוי בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשיה לא יסתכל בנהירו דשכינתא ולא ימות בנשיקה, מאן דמזלזל בשכינתא מתזלזל הוא בההוא שעתא דאצטריך ביה הדא הוא דכתיב (שמואל א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתא דאיהו מצלי, והיך יכיל לאסתכלא בשכינתא אלא לינדע דודאי שכינתא קיימא קמיההדא הוא דכתיב (ישעיה לח) ויסב חזקיה פניו אל הקיר דתמן שארי שכינתא בגין כך לא בעיא למהוי חוצץ בינו ובין הקיר.

 

וכן אפשר להבין מדוע אין להפסיק בתפילה אלא מפני פיקוח נפש בלבד. שאילו היה רק מסירת דברים לא היה נראה נורא כ"כ ההפסקה. אלא חומרתה היא מפני שממש עומד בפני ה':

 

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ו הלכה ט

אין המתפלל מפסיק תפלתו אלא מפנ /מפני/ סכנת נפשות בלבד.

 

 

[4] אמנם עי' ברי"ף ברכות כב ע"ב, שגרס כאן: "שיכוין את ליבו למעלה". אלא שא"כ קשה מה חידש ר' ישמעאל ב"ר יוסי.

[5] אפשר שלכן יש ענין להתפלל במקום נמוך, כי סתם תפילה ענינה במלכות ובפניה לארץ, ולא לשמים. והיא בנקבה וכפי שלמדנו הלכות תפילה מחנה, וכפי שיש עיתים לתפילה וכו'. ולכן מתפללים במקום עמוק לומר ששם השכינה בארץ ופחות הפניה לשמים.

[6] בגמ' דנו אם השכינה בכל מקום בארץ:

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כה עמוד א

מתני'. מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר; רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה, ומרחיק חמשים אמה. ומרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים, ורבי יוסי מתיר בחרדל.

 

גמ'. איבעיא להו: ר' עקיבא היכי קאמר? לכל רוח הוא עושה וסומך, חוץ ממערבה דמרחיק נ' אמה ועושה, או דלמא לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה דאינו עושה כלל? ת"ש: דתניא, ר"ע אומר: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר, מפני שהיא תדירא. א"ל רבא לרב נחמן: מאי תדירא? אילימא תדירא ברוחות, והא אמר רב חנן בר אבא אמר רב: ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולן, שאילמלא כן - אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, ורוח דרומית קשה מכולן, ואילמלא בן נץ שמעמידה - מחרבת את העולם, שנאמר: +איוב ל"ט+ המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן! אלא מאי תדירא? תדירא בשכינה, דאריב"ל: בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה, דכתיב: +נחמיה ט'+ וצבא השמים לך משתחוים. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודלמא כעבד שנוטל פרס מרבו, וחוזר לאחוריו ומשתחוה! קשיא. ורבי אושעיא סבר: שכינה בכל מקום, דאמר רבי אושעיא, מאי דכתיב: +נחמיה ט'+ אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו'? שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי בשר ודם - ממקום שמשתלחים לשם מחזירים שליחותן, אבל שלוחיך - למקום שמשתלחין משם מחזירין שליחותן, שנאמר: +איוב ל"ח+ התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, יבואו ויאמרו לא נאמר אלא וילכו ויאמרו, מלמד שהשכינה בכל מקום. ואף רבי ישמעאל סבר: שכינה בכל מקום, דתנא דבי רבי ישמעאל: מנין ששכינה בכל מקום? שנאמר: +זכריה ב'+ הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, אחריו לא נאמר אלא לקראתו, מלמד ששכינה בכל מקום. ואף רב ששת סבר: שכינה בכל מקום, דא"ל רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח, ולאו משום דלית ביה שכינה, אלא משום דמורו בה מיני. ורבי אבהו אמר: שכינה במערב, דא"ר אבהו: מאי אוריה? אויר יה. אמר רב יהודה, מאי דכתיב: +דברים ל"ב+ יערוף כמטר לקחי? זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם; תזל כטל אמרתי - זו רוח צפונית שמזלת את הזהב, וכן הוא אומר: +ישעיהו מ"ו+ הזלים זהב מכיס; כשעירים עלי דשא - זו רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר; וכרביבים עלי עשב - זו רוח דרומית שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים. תניא, ר"א אומר: עולם

[7] תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס עמוד ב

רב אסי רמי, כתיב: +בראשית א'+ ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא, וכתיב, +בראשית ב'+ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא! מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו; ללמדך: שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

[8] אמנם להלכה צריך כוונה לפחות בברכת 'אבות' שבתפילת שמונה-עשרה.

[9] לקמן נראה בגמ' שלמדו מכאן לענין תפילה.

[10] "חסידים הראשונים...שיכוונו את ליבם לאביהם שבשמים".

[11] גם לדעת רבי יצחק אפשר שצעקה היא בלב, ורק נתן את הביטוי החיצוני של רמת הפניה של הלב. וכן הוא לקמן בסוף הקטע להדיא.

[12] לשנות החלטות מהותיות.

[13] צעקה היא בקושי כיון שצריכה לחצוב דרך חדשה. ואילו ברבי חנינא בן דוסא היא שגורה בפיו פי' שכבר נפתחה הדרך.

[14] עוד מצינו השלכות לכך שהשכינה שרויה שם, בענין לשון התפילה. וכך כותבת הגמ':

 

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד א

תפלה. רחמי היא, כל היכי דבעי מצלי. ותפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! לא קשיא: הא ביחיד, הא בצבור. ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא: יוחנן כהן גדול שמע ב"ק מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא! ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו, וכתבו אותה שעה וכיוונו, ובלשון ארמי היה אומר! אי בעית אימא: בת קול שאני, דלאשמועי עבידא. ואי בעית אימא: גבריאל הוה, דאמר מר: בא גבריאל ולימדו שבעים לשון.

 

למדנו מהגמ' שבעשרה התפילה אינה עוברת דרך המלאכים, אלא ישירות לשכינה, שהרי בעשרה אפשר להתפלל בכל לשון, אע"פ שאין מלאכי השרת מבינים אלא לשון הקודש.

ועד"ז מצינו להדיא היתר להתפלל בכל לשון במקום בו נמצאת השכינה:

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף יב עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה. זימנין אמר המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר (ליה) רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי? והאמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי! ואמר רבי יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! - שאני חולה, דשכינה עמו. דאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה - שנאמר +תהלים מא+ ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. ואמר רבא אמר רבין: מנין שהקדוש ברוך הוא זן את החולה - שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי.

 

ונפק"מ מהנ"ל אם התפילה עולה ע"י מלאכים או נשמעת ישירות לשכינה, לכאורה היא עד כמה צריך לפרש את תפילתו, שאם היא עולה ע"י מלאכים הוא כטופס החתום ונתון לפרשנויות, ואילו אם השכינה נמצאת ישירות, כביכול ברורה יותר הבקשה.

כל הזכויות שמורות © thc.org.il