הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
מאמרים אחרונים
הרב שמואל טל: מאמר בנושא פיתוח עין טובה
הרב פרג'ון: בנושא מנהג הסימנים בראש השנה.
הרב שמואל טל: מאמר בנושא חינוך ילדים
הרב שמואל טל: שימו לב אל הנשמה.
הרב שמואל טל: יציאת מצרים, עוני או התפתחות?
הרב שמואל טל: מאמר בנושא תורה וחיי מעשה.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא עבודת ה'.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא חינוך מתבגרים
הרב שמחה פרידמן: כל אדם הוא מיוחד, לכל אחד יש
שיעור אזרחות ע"פ סיפורו של יוסל'ה גנב קדוש
שיעור נפלא של הרב פרגו'ן לכבוד טו בשבט בעניין
מאמר יסודי זה מגדיר את חזונה ומגמתה של ישיבתנ
למה כבר אין צדיקים עצומים כמו בדורות עבר?
ביאור משל עמוק ועתיק מהבעל שם טוב בסוד הגלות
מהי התבוננות איך עושים אותה ולמה היא חשובה כל
האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביע
דברי הספד מאת הרב שמואל טל שליט"א על גדולתו
מקומו המלכותי של ארון ברית ה'. הרב צבי יהודה
מדוע נאסרה רפואה בשבת
עיון במהות התפילה. הרב אריאל פרגו'ן.
כאשר הקריב אברם לבוא מצרים פיזית, נתקרה הוא ג
האם ניתן להתפלל שחרית לאחר ארבע שעות? מיכאל ר
לקבל בשלוות-נפש מה שהקב"ה גוזר, ולא לבייש
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבת לחם?
עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש
כזית מצה בפסח – משערים בנפח או במשקל?
בירור האם פסיפלורה היא עץ או ירק
עד איזה שיעור ניתן למהול את היין
האם ישנו חיוב לאכול סעודה נוספת במוצאי שבת
בירור בדיני ההיתר למכור מחץ לגוי
בירור בגדרי מצוות תשביתו
ביאור דברי התוספתא שצריך לברך שהחיינו על ציצי
בירור האם ישנו חיוב ללבוש טלית קטן במשך היום
האם כסות לילה פטורה מציצית או לא
הפושט טליתו ע"מ לחזור וללבשה האם חוזר ומברך
לימוד תורה וטהרה. הכנה לחג השבועות. הרב אריא
האם צריך להעיר אדם שישן על מנת שיקיים מצווה?
האם ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק?
לפעמים אנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במל
מה ההשפעה של המחשבה שלנו? עד כמה מילים פועלות
יצא פעם להיות קצת מבולבלים וטרודים? מעודף משי
1) למה אליהו רץ לפני אחאב? (2) אם רצתה איזבל
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעי
מדת קנאות, אם משובחת או מגונה? הדרכות שלמדנו
הלכה
אמונה
לימוד תורה
מועדים
עבודת ה'
חיוב פסיפלורה בערלה
מאמר מאת : הרב רועי סיטון

בס"ד

האם יש דין ערלה בפסיפלורה

הקדמה

צמח הפסיפלורה (שעונית סגולה) הינו צמח מטפס שמתפשט במהירות, ומוציא פירות, ולכן רבים בוחרים בו שיעטר את גינתם. צמח זה הובא לארץ ישראל בשנים האחרונות מאמריקה הדרומית.

עם הגעתו לארץ, עורר צמח הפסיפלורה ויכוח האם נוהג בו איסור ערלה או לא, כאשר ידועה ההלכה שבפירות האילן נוהג דין ערלה, כלומר שאסור לאכלם בשלושת השנים הראשונות שלהן, בעוד שבירקות לא נוהג דין ערלה, ומותר לאכלם מיד כשגדלים.

וא"כ יש להגדיר האם פסיפלורה היא עץ או ירק.

וראשית נקדים מספר נתונים לגבי אופיה של הפסיפלורה – הפסיפלורה נותנת פרי בתוך שנתה למשך כמה שנים, הגזע אינו מתייבש בחורף, אלא ממשיך לגדול במשך השנים.

 

הסיבה להחמיר בפסיפלורה

אם מתבוננים בלשונות הראשונים מהי הגדרת אילן, על פניו נראה שהפסיפלורה היא אילן. שכן הרא"ש (ברכות ו, כג) כתב שהגדרת אילן היא שהוא מוציא פירות בכל שנה, ואין צריך לזרעו בכל שנה מחדש. וזה קיים בפסיפלורה.

כמו כן הגדרת הגאונים (הלכות גדולות סימן א עמ' סו) שהגזע מתקיים משנה לשנה, קיים ג"כ בפסיפלורה.

וישנו תנאי נוסף שהוזכר בתוספתא בכלאים (פ"ג הי"ג – הי"ד) שאם העלים יוצאים מהגזע עצמו הרי זה ירק, ואם הם יוצאים מענפים – הרי זה אילן. וגם תנאי זה מתקיים בפסיפלורה. וא"כ הסברא הפשוטה נותנת שהפסיפלורה מקיימת את תנאי אילן ולכן יש להחשיב אותה כעץ וחייבת בערלה.

מאידך ישנה טענה שהפסיפלורה אינה אילן ממש, שכן היא צמח מטפס. אבל באמת זו טענה זו אינה מספיקה כלל, שכן לפסיפלורה יש גזע עבה יחסית, ורק הענפים זקוקים להדליה. והרי גם הגפן גדלה באופן דומה, שענפיה זקוקים להדליה, וודאי שהגפן הינה אילן גמור.

 

הסברות שנאמרו להקל בזה

ובכל זאת בפוסקי זמננו נאמרו כמה סברות להקל בפסיפלורה, ויש שסמכו עליהן הלכה למעשה, וכן דעת מרן הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א (חזון עובדיה ברכות עמ' כו)וכן מוסרים בשם הגר"מ אליהו זצ"ל, וכן דעת הגר"ש עמאר שליט"א, והרב שניאור רווח שליט"א בשו"ת חלקת השדה (ח"א סימן טז-יז). ונמנה את הסברות שנאמרו להקל בזה ונתייחס אליהן בקצרה בעז"ה.

 

סברא ראשונה – הפסיפלורה מוציאה פרי תוך שנתו

הסברא הראשונה והמשמעותית ביותר להקל בפסיפלורה הינה שבדרך כלל עצים אינם מוציאים פרי תוך שנתם, בניגוד לירקות שמוציאים פירות בתוך שנתם. והפסיפלורה מוציאה פרי תוך שנתה, נמצא א"כ שהיא מתנהגת כירק.

ומסתמכים בזה על דברי הרדב"ז (ח"ג סי' תקלא) שעסק בשאלה האם יש איסור ערלה בחצילים [1] , וכתב בסוף דבריו: כללא דמלתא דזה הפרי הנקרא ברינגא"ן (חצילים) הוא מחלוקת פוסקים והמחמיר תבא עליו ברכה וכל שכן שהוא פרי רע בתכלית מסמא את העינים והוא ארס לכל בעלי השחורה. והנראה לעניות דעתי כתבתי.

כשעליתי לא"י ראיתי כולם נהגו בו היתר משמע דפשיטא להו דהוי ודאי ירק דאי הוי ספק הא קיימא לן ספק ערלה בארץ ישראל אסור ונתחדש לי טעם אחר שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה הילכך ירק הוא. עכ"ל הרדב"ז.

נמצא שכבר הרדב"ז כתב סברא זו על מנת ליישב מנהג ארץ ישראל לאכול חצילים.

אמנם בקולא הזו ישנו קושי, שכן תנאי זה לא הובא כלל בגמרא או בראשונים, ומניין לנו שניתן לסמוך על הגדרה זו, שאין לה מקור ברור.

וכן העיר החזון איש (ערלה יב, ג) שאין טעם זה עיקר, וגם אין לו מקור בש"ס, ובסיום דבריו כתב וז"ל: ונראה לדינא שכל שהגרעין מגדל פירות בשנה הראשונה וגםהגזע אין מתקיים יותר מג' שנים אין בו משום ערלה, וכדברי האחרונים ז"ל, ואף שפירותיו כעין פרי עץ ומוציא מן הגזע. וכן לעניין ברכה מברכין עליו בורא פרי האדמה. עכ"ל החזו"א. כלומר לפי החזו"א עיקר הסיבה להקל בחצילים היא משום שפרי זה אינו מתקיים יותר משלוש שנים, ונמצא שאם ננהג בו דין ערלה, אי אפשר לאכלו כלל, וזה מוכיח שאינו אילן. אבל סברת הרדב"ז בפני עצמה אינה מספיקה כדי להקל.

ולגבי הפסיפלורה שמוציאה פירות במשך כמה שנים, יאמר החזו"א שאין להקל בה, וכן נקטו כמה אחרונים על פי דברי החזו"א.

ולכאורה צודק החזו"א שאי אפשר להקל בזה ללא ראיה, אולם כמה אחרונים הביאו את דברי מהר"א ישראל בשם מהר"ש גרמיזאן שכתב דאיתא בתוספתא שכל דבר שמוציא פרי בתוך שנתו אינו נקרא אילן. וסמכו סמיכה בכל כחם על התוספתא הנ"ל אע"פ שאינה מופיעה לפנינו, ועל פי זה כתבו להקל בנדון זה.

ובאמת אם ישנה תוספתא כזו, הרי ברור שניתן להקל בזה, אולם דא עקא שאין כלל תוספתא כזו, וכבר העיר בזה הגאון ר' משה לוי זצ"ל בספרו הבהיר ברכת ה' (ח"ב פ"ז ה"ה) שקשה לסמוך על תוספתא זו שאינה נמצאת בפנינו והגאונים והראשונים לא הזכירוה כלל, ולא מסתבר שמהר"ש גרמיזאן לא יציין איה מקום מוצאה, ושכ"כ הגאון ר' מצליח מאזוז, והוסיף שיתכן מאוד שכוונת מהר"ש גרמיזאן לציין לתוספת שהוסיף הרדב"ז בסוף תשובתו, וקרא לה בלשון מליצה "תוספתא". ועכ"פ אי אפשר לסמוך על טעם זה לבדו.

 

סברא שניה – גזעה של הפסיפלורה חלול

סברא נוספת שהביא הרב רווח בספרו חלקת השדה (ח"א סימן טז – יז) היא שגזע הפסיפלורה חלול, ואין כן דרך האילנות. ומקור סברא זו הוא בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' פג)  לבן המחבר שכתב לצרף טעם להיתר בחציל משום שגזעו חלול, ואינו דומה לשאר העצים, ועל זה סמך ברב פעלים הנ"ל.

אמנם לכאורה קשה מאוד לסמוך על סברא זו שאין לה מקור, וגם בסברא אינו מובן מה בכך שגזעה חלול, שהרי  לכל עץ יש יחודיות ושוני מכל חבריו – ולפי"ז כל העצים אינם ערלה. ועוד הוסיף הרב יואל פרידמן בספר התורה והארץ (ח"ה) שאחר הבירור גזעו של החציל בעודו חי כלל לא חלול, אלא רק לאחר ניתוקו מהאדמה, והתייבשותו של הצמח, חלקו הפנימי מתייבש ונעשה חלול. ועוד העיר שאף אם נקבל כלל זה, ישנו חילוק בין חלילות הגזע של החציל שמגיע לכחצי ס"מ, לבין חלילות הפסיפלורה שעוביה כנקב המחט. 

ועוד הוסיף הרב רווח (שם עמ' עו) להקשות מדין קנים שמבואר ברמב"ם שדינם כאילן, אע"פ שודאי שהם חלולים.

ולכן נראה שאי אפשר כלל לסמוך על סברא זו.

 

סברא שלישית – פירותיה מתמעטין משנה לשנה

סברא נוספת שנאמרה להקל בפסיפלורה היא שעם הזמן פירותיה מתמעטים. והנה מקור סברא זו בדברי מהר"ם אלשיך שהובאו דבריו בברכי יוסף (סי' רצד), שאמר כן לגבי החציל, שזו סברא להתירו.

ועכ"פ לגבי פסיפלורה כתב הרב יואל פרדימן (התורה והארץ ח"ה עמ' 145-143)שהסיבה שפירותיה של הפסיפלורה מתמעטים עם השנים הוא משום שהפסיפלורה זקוקה להרבה שמש, וכיון שהיא מתפשטת במהירות, היא מכסה את עצמה בענפים וממילא השמש נחסמת, ולכן ישנה ירידה בכמות הפירות, אך אם יגזמו את הפסיפלורה, וידללו אותה, היא תוציא פירות כבתחילה, וממילא אין זה פגם מהותי בעצם הפסיפלורה. וכמו שיש עצים רבים שזקוקים לטיפול, ובלעדיו לא יוציאו פירות, ולא עלה על לב אדם לומר שאינם עצים משום כך. ויתרה מזאת, סברת מהר"ם אלשיך לא הובאה כלל בגאונים ובראשונים. ולכן גם על זה יהיה קשה לסמוך.

 

סיכום

על פי הכללים המוזכרים בגמרא וברבותינו הראשונים נראה שיש לדון את הפסיפלורה כאילן, וממילא נוהג בה דין ערלה. אמנם נאמרו כמה סברות מדוע להקל בכל זאת בפסיפלורה, והערנו על סברות אלו שלכאורה קשה להקל על פיהן באיסור תורה, כיון שאין להן מקור ברור, ולכן נראה לעניות דעתנו שיש להחמיר בזה, ולא לאכול את פירות הפסיפלורה עד שיעברו עליה שלוש שנות ערלה משעת נטיעתה. וכן מוסרים בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, וכן נראה שהיא דעת הגר"מ לוי זצ"ל (ברכת ה' ח"ב פ"ז ה"ה), על פי מה שכתב להחמיר בפפאיה, וכך מורה גם הרב יהודה עמיחי ממכון התורה והארץ.

וכאן המקום להעיר, שרבים חושבים שהלכה זו תלויה במחלוקת בין הספרדים לאשכנזים, שלפי הספרדים יש להקל בזה, והאשכנזים מחמירים. אבל באמת כפי שהתבאר אין הדבר כן, אלא יסוד הדבר הוא שדעת כמה מגדולי הספרדים לסמוך על סברת הרדב"ז, ומאידך החזון איש חלק על הרדב"ז והחמיר בזה. אבל אין זה הופך להיות מחלוקת ספרדים ואשכנזים, שהרי אין כלל מסורת בעדוֹת השונות לגבי פרי הפסיפלורה (שהחלו לדון לגביו רק בעשר השנים האחרונות) ולכן צריך לדון לגופו של עניין.

הנלע"ד כתבתי והי"ת יאיר עיננו בתורתו, אמן.

רועי סיטון.



[1] החציל גדל על מעין עץ נמוך, ונראה ממש כפרי האילן, ולכן טרחו הפוסקים להסביר מדוע בכל זאת נהגו להקל באכילת החציל.

כל הזכויות שמורות © thc.org.il