הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
תרומות
מאמרים אחרונים
הרב שמואל טל: מאמר בנושא פיתוח עין טובה
הרב פרג'ון: בנושא מנהג הסימנים בראש השנה.
הרב שמואל טל: מאמר בנושא חינוך ילדים
הרב שמואל טל: שימו לב אל הנשמה.
הרב שמואל טל: יציאת מצרים, עוני או התפתחות?
הרב שמואל טל: מאמר בנושא תורה וחיי מעשה.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא עבודת ה'.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא חינוך מתבגרים
הרב שמחה פרידמן: כל אדם הוא מיוחד, לכל אחד יש
שיעור אזרחות ע"פ סיפורו של יוסל'ה גנב קדוש
שיעור נפלא של הרב פרגו'ן לכבוד טו בשבט בעניין
מאמר יסודי זה מגדיר את חזונה ומגמתה של ישיבתנ
למה כבר אין צדיקים עצומים כמו בדורות עבר?
ביאור משל עמוק ועתיק מהבעל שם טוב בסוד הגלות
מהי התבוננות איך עושים אותה ולמה היא חשובה כל
האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביע
דברי הספד מאת הרב שמואל טל שליט"א על גדולתו
מקומו המלכותי של ארון ברית ה'. הרב צבי יהודה
מדוע נאסרה רפואה בשבת
עיון במהות התפילה. הרב אריאל פרגו'ן.
כאשר הקריב אברם לבוא מצרים פיזית, נתקרה הוא ג
האם ניתן להתפלל שחרית לאחר ארבע שעות? מיכאל ר
לקבל בשלוות-נפש מה שהקב"ה גוזר, ולא לבייש
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבת לחם?
עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש
כזית מצה בפסח – משערים בנפח או במשקל?
בירור האם פסיפלורה היא עץ או ירק
עד איזה שיעור ניתן למהול את היין
האם ישנו חיוב לאכול סעודה נוספת במוצאי שבת
בירור בדיני ההיתר למכור מחץ לגוי
בירור בגדרי מצוות תשביתו
ביאור דברי התוספתא שצריך לברך שהחיינו על ציצי
בירור האם ישנו חיוב ללבוש טלית קטן במשך היום
האם כסות לילה פטורה מציצית או לא
הפושט טליתו ע"מ לחזור וללבשה האם חוזר ומברך
לימוד תורה וטהרה. הכנה לחג השבועות. הרב אריא
האם צריך להעיר אדם שישן על מנת שיקיים מצווה?
האם ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק?
לפעמים אנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במל
מה ההשפעה של המחשבה שלנו? עד כמה מילים פועלות
יצא פעם להיות קצת מבולבלים וטרודים? מעודף משי
1) למה אליהו רץ לפני אחאב? (2) אם רצתה איזבל
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעי
מדת קנאות, אם משובחת או מגונה? הדרכות שלמדנו
הלכה
אמונה
לימוד תורה
מועדים
עבודת ה'
חיוב בסעודת מלווה מלכה
מאמר מאת : הרב רועי סיטון

בס"ד

סעודה רביעית

סוגיית הגמרא

בגמ' בשבת (קיט:) מובא: תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.

אמר רבי אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת - מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת - מלוגמא. רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא. כי גדל אבימי בריה, אמר ליה: למה לך לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא. שבקוהו, ואתא אריא אכליה. ע"כ.

 

ויש לשאול מהי משמעות המילים "לעולם יסדר אדם שלחנו", האם הכוונה לסידור שולחן בלבד, ומשמעות דברי ר' חנינא הם שאם רוצה לאכול במוצ"ש, אפילו אינו אוכל אלא כזית – אותו כזית יאכל על שולחן ערוך ומסודר, וזהו חלק מכבוד השבת, שמלווה אותה באכילה מכובדת, וזהו הקשר למה שנאמר לפני כן לגבי המלאכים שמלווים את האדם, ורואים האם שולחנו ערוך ומטתו מוצעת.

או שמא לסדר שולחן הוא שם מושאל לעריכת סעודה, וא"כ ר' חנינא אמר שיש לסעוד במוצ"ש.

 

מדברי הריטב"א (שם) נראה שכוונת ר' חנינא היא על סידור השלחן, שכן הריטב"א שם הקשה, על דברי הגמ' שצריך לסדר שלחנו מערב שבת, וז"ל: איכא דקשיא ליה הא דאמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים ק' ב') ושוים שאין מביאים את השלחן אלא אם כן קידש (והכא משמע שצריך לסדר מבעוד יום), ותירצו בתוספות דמצוה להסדירו בבית מערב שבת אבל אין מביאין אותו במקום סעודה אלא לאחר קידוש כדי שיראה שלא היה סדורו אלא לכבוד שבת. ע"כ. ומוכח א"כ שהריטב"א הבין את המלים "סידור שלחן" כפשוטם.

מאידך גיסא הריטב"א גופיה כתב מיד אחר כך: לעולם יסדיר אדם שולחנו במוצאי שבת. פי' כל היכא דאפשר, אבל אין זה חובה, דהא אמרינן לעיל (קי"ח א') דאמרינן ליה מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא אוכליה השתא. ע"כ. ונראה א"כ שהבין הריטב"א שסידור שלחן משמעותו סעודה (ובסמוך נתייחס למש"כ הריטב"א שאין זו חובה).

ובפשטות יש להסביר שבאמת משמעות המלים שיסדיר אדם שלחנו היינו שיהיה שלחנו מסודר לכבוד שבת, אלא שמהמלים "אפילו אינו צריך אלא לכזית", ניתן להבין שההנחה של ר' חנינא היתה שחייבים לאכול עכ"פ כזית, ואת זה בא הריטב"א לשלול, שבאמת אין חובה אף באותו כזית.

 

מהגמ' בשבת (קיח.) משמע שאין חובה בסעודה רביעית

לעיל הבאנו את דברי הריטב"א שלמד מהגמ' בדף קיח. שאין חובה באכילת סעודה רביעית. ונבאר את הדברים יותר, המשנה בפאה (פ"ח מ"ז) אומרת שעני שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות, לא יטול מן הקופה, כיון שיש לו כבר מזון של שבוע שלם (שתי סעודות בכל יום). והגמ' בשבת (קיח.) מעירה מכאן על דברי חכמים שאומרים שצריך לאכול ג' סעודות בשבת, וא"כ משמע שצריך חמש עשרה סעודות בשבוע, ומתרצת הגמ' - דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא - אכליה בשבתא. כלומר שיקדים את סעודת הערב של צאת שבת לשבת עצמה.

ופירש רש"י - אכליה בשבתא - שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה, ואף על גב דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת - הני מילי למאן דאפשר ליה. ע"כ.

ומשמע א"כ שאין חובה בסעודה רביעית, ודוחק לומר שזהו דווקא בעני, כיון שאם אכן ישנה חובה בכך – היה לנו לדאוג לכך שהוא יקבל את הסעודה הרביעית.

וכך פירש גם הרמב"ם בפיהמ"ש על המשנה הנ"ל בפאה, וז"ל: וארבע עשרה סעידות מזון שבוע, לפי ששלוש סעודות בשבת ואחת עשרה בששת הימים הנשארים, שתי סעודות בכל יום אחת ביום ואחת בלילה. ולפי החשבון צריך שיהיו שתים עשרה סעודות, אלא שאין חושבין לו סעודת ליל ראשון מפני שאינו צריך לה, שכבר אכל במנחת שבת והיא השלמת שלש סעודות של שבת.

אמנם יש להעיר שלפי פי' התוס' בגמ' בשבת קיח. (ד"ה והא דתנן) אין ראיה שאין חובה בסעודה רביעית, ואכמ"ל.

וכן בחיבורו כתב הרמב"ם בהל' מתנת עניים (פ"ט הי"ג) את ההלכה הנ"ל שמי שיש לו מזון יד' סעודות לא יטול מן הקופה.

וכתב שם הרדב"ז: והא דתנן מי שיש לו מזון י"ד סעודות לא יטול מן הקופה והלא צריך ט"ו סעודות מפני סעודה שלישית של שבת. וי"ל שהסעודה שאוכל במנחה תספיק למוצאי שבת ואע"ג דמצוה לאכול במוצאי שבת כמי שמלוה את המלך ה"מ למאן דאפשר ליה שאין כאן חובה. ע"כ.  

 

גם מלשון הגאונים משמע שאין חובה בסעודה רביעית

הראב"ן בברכות (סימן קפט) כתב וז"ל – מצאתי בפירוש ר"ח... [ד]הבדלה גרידתא לא מבדלינן אריפתא, ומר רב צמח גאון אמר בה טעמא שבשאר ימות השנה אין מבדילין על הפת שאין דומה קידוש להבדלה מפני שקידוש אי אפשר שלא לסעוד דאמרי' [פסחים ק"א]. אין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון ששלחן קבוע וסעודה קבוע לילי שבת ולילי יו"ט ואי אפשר שלא לסעוד, מקדשי על הפת. אבל מוצ"ש אינו שלחן קבוע, דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, לא מבדיל אריפתא והילכתא אין מבדילין אריפתא. ע"כ. וכיו"ב כתב הראבי"ה(סימן תקטז), וכן הוא לפנינו בפי' ר"ח ברכות (נא:).

ויש להסתפק מהי כוונת ר"ח, האם כוונתו שא"צ לאכול כלל סעודה רביעית, או דלמא כוונתו לומר שאין צורך לאכול סעודה סמוך להבדלה (בניגוד לקידוש), אבל לא איירי כלל בשאלה אם ישנו חיוב בסעודה רביעית.

ואחר העיון בדברים נראה יותר שכוונתו לומר שא"צ סעודה רביעית כלל, כיון שהלשון "אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל", משמעה שאין צריך לאכול כלל (ולשון זו שאולה מהגמ' בברכות מט: ששם ודאי המשמעות היא שא"צ לאכול כלל), וכן אם כל העניין היה שא"צ לסמוך הסעודה להבדלה, היה לר"ח לכתוב זאת בפירוש – שאי אפשר שלא לסעוד 'לאלתר', ולא רק לכתוב שא"א שלא לסעוד.

ומש"כ ר"ח שאין קידוש אלא במקום סעודה, נקט זאת כדי להוכיח שאכן חובה לסעוד בערב, ויתרה מכך צריך ג"כ לסמוך הסעודה, אך אין זה העיקר.

ובספר העיטור (הל' מצה ומרור דף קלב.) אחר שהביא דעת כמה גאונים שסוברים שמבדילין על הפת, כתב 'ועובדא דאמימר דאיקלע לבי רב אשי ולא הו"ל חמרא לאבדולי ובת טוות (וקשה א"כ, מדוע לא עשה הבדלה על הפת?) לא היה צריך להסדיר על שלחנו במו"ש, ולפי שמצוותו על היין רצה לחזור על היין,אבל אם היה צריך הי' מבדיל על הפת'. ע"כ. והמשמעות של 'אינו צריך', היינו שלא רצה לסעוד כיון שלא היה רעב וכיו"ב, ומשמע א"כ שאם אינו רעב אינו חייב לאכול.

וכן ראיתי בספר "ודברת בם" (סימן ב) לרב בנציון מאדאר [1] שהביא ראיה מדברי הגאונים הנ"ל.

 

לכאורה אין ראיה מדברי רב עמרם גאון

בספר "ודברת בם" הנ"ל הביא מעוד כמה גאונים וראשונים שנראה מדבריהם שא"צ לסעוד במוצ"ש, אולם לכאורה נראה שיש לדחות כמה מהראיות.

בסדר רע"ג (סדר מוצ"ש עמ' לב) כתב: דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר, מה טעם שאין דומה הבדלה לקידוש, מפני שקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד, דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה. וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת. במוצאי שבת כלום סעודתו קבועה ושלחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו, שנוטל פת ומבדיל עליה, הלכך אין מבדילין על הפת, וכך מנהג בשתי ישיבות. ע"כ.

ורצה הרב בנציון להוכיח שא"צ לאכול כלל במוצ"ש, אבל לכאורה מדברי רע"ג אין ראיה, כיון שאדרבה ממש"כ שאין שלחנו קבוע, ואין פת מתוקנת לפניו, משמע שהחיסרון הוא בכך שאין צורך לסמוך לסעוד, אבל אין ראיה שאין צורך לסעוד כלל במוצ"ש, וברע"ג לא מוזכרות המלים "אי בעי לא אכיל", שהיו בר"ח.

וממילא גם מהראשונים שהעתיקו את דברי רע"ג, כגון המנהיג (הל' שבת עמ' קצד) וכן האבודרהם (סדר מוצ"ש) ועוד, א"א להוכיח לנדון דידן.

 

דברי ראשונים שמהם נראה שאין חובה בסעודה רביעית

הרא"ש (פ' ערבי פסחים סימן יז) כתב וז"ל: והבדלה, דין הוא שלא יבדיל על הפת, דאי בעי לא אכיל במוצ"ש, הלכך אינה אלא על היין. ע"כ. ומשמע להדיא א"כ שאין חיוב בסעודה רביעית.

וראינו ג"כ במאירי (סוכה כז.) שכתב לגבי מה שאמר ר' אליעזר שחייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה לגבי יד' סעודות אליבא דר' אליעזר שכתב 'ושמא תאמר חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת ... וי"מ שאותה סעודה עומדת במקום אותה של לילה שמאחר שהוא שבע אינו חוזר ואוכל וכמה פעמים אדם אוכל באותו זמן סעודה של לילה מבעוד יום'. ודעה זו היא דעת המכתם (שם).

 

דברי האחרונים בזה

בדברי האחרונים יש שנקטו שיש בכך חובה גמורה, וז"ל החיי אדם (כלל ח, סעיף לו) 'אשרי למי שמקיים סעודה רביעית בפת והיא נקראת סעודת "מלוה מלכה". ולמי שאי אפשר לו לאכול פת, על כל פנים יאכל מיני מזונות, וזהו חוב גמור (שם)':

וכן הגר"א בביאורו לשו"ע (סימן ש) על מש"כ השו"ע שם -  לעולם יסדר אדם שלחנו במו"ש כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית. כתב הגר"א: ובפת דוקא כמו בע"ש דמימרא דר"א ור"ח כהדדי איתמר שם קיט ב' ע"ש: ע"כ.

כלומר הגר"א למד מסמיכות ההלכה של ר' חנינא (שדיבר על מוצ"ש) ור' אלעזר (שדיבר על ע"ש), שכשם שסעודת ע"ש היא חובה, כך גם סעודת מוצ"ש היא חובה.

מאידך המג"א בסימן רעד (ס"ק ב) למד להיפך – שכשם שסעודת מוצ"ש אינה חובה, כך גם סעודת ליל שבת אינה חובה (כדמשמע מהרא"ש בפרק ערבי פסחים), וז"ל - כ"מ בפ' כ"כ דף קי"ט דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שא"צ אלא לכזית ולעולם יסדר אדם שלחנו במ"ש וכו' וכי היכא דההיא דמ"ש אינה חובה כ"כ ה"ה בע"ש. ע"כ.

וממש"כ שאינה חובה כל כך, משמע שסעודה זו אינה כיתר הסעודות, אלא לכתחילה יש לקיימה, אך אם קשה לו וכיו"ב – אינו צריך לדחוק עצמו.

וז"ל המג"א (בסימן ש) "ובזמנינו שמאחרין כל כך סעודה שלישית שאין יכולין לאכול במוצאי שבת יכולין לקיימה בפירות".

וכיו"ב כתב הגאון ר' זלמן (סימן ש סעיף ג) "אין צריך להקדים סעודה ג' בשביל שיאכלו סעודה זו כראוי שסעודה זו אינה חובה כל כך אלא מצוה מן המובחר בלבד".

 

הלכה

לכן למעשה נראה כמ"ש בספר "ודברת בם", שכיון שלדעת הרבה מגדולי הפוסקים אין בסעודה זו חובה – לא חייב לדחוק עצמו לאכול, אך מאידך כיון שי"א שצריך ללוות השבת במיני מאכל עכ"פ יראה לכתחילה לאכול מה שיכול, ויסדר שולחנו כיאות.



[1] שרוב המקורות בנושא זה לקוחים מתשובתו הבהירה בנושא.

כל הזכויות שמורות © thc.org.il