הוסף למועדפים
|
הפוך את האתר לדף הבית
|
/
/
קהילת תורת החיים יד בנימין
גרעין נצרת עילית
שיעורי וידאו
קטלוג פירות הישיבה
עם הפנים לעם
רמב'ם לשמיעה
גלריה
אתר השידוכים
בוגרים
תרומות
מאמרים אחרונים
הרב שמואל טל: מאמר בנושא פיתוח עין טובה
הרב פרג'ון: בנושא מנהג הסימנים בראש השנה.
הרב שמואל טל: מאמר בנושא חינוך ילדים
הרב שמואל טל: שימו לב אל הנשמה.
הרב שמואל טל: יציאת מצרים, עוני או התפתחות?
הרב שמואל טל: מאמר בנושא תורה וחיי מעשה.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא עבודת ה'.
הרב שמואל טל: מאמר חשוב בנושא חינוך מתבגרים
הרב שמחה פרידמן: כל אדם הוא מיוחד, לכל אחד יש
שיעור אזרחות ע"פ סיפורו של יוסל'ה גנב קדוש
שיעור נפלא של הרב פרגו'ן לכבוד טו בשבט בעניין
מאמר יסודי זה מגדיר את חזונה ומגמתה של ישיבתנ
למה כבר אין צדיקים עצומים כמו בדורות עבר?
ביאור משל עמוק ועתיק מהבעל שם טוב בסוד הגלות
מהי התבוננות איך עושים אותה ולמה היא חשובה כל
האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות בפירות שביע
דברי הספד מאת הרב שמואל טל שליט"א על גדולתו
מקומו המלכותי של ארון ברית ה'. הרב צבי יהודה
מדוע נאסרה רפואה בשבת
עיון במהות התפילה. הרב אריאל פרגו'ן.
כאשר הקריב אברם לבוא מצרים פיזית, נתקרה הוא ג
האם ניתן להתפלל שחרית לאחר ארבע שעות? מיכאל ר
לקבל בשלוות-נפש מה שהקב"ה גוזר, ולא לבייש
האם אמנם קבר רחל אמנו נמצא בבת לחם?
עוון גדול המביא גלות מצרים וחורבן בית המקדש
כזית מצה בפסח – משערים בנפח או במשקל?
בירור האם פסיפלורה היא עץ או ירק
עד איזה שיעור ניתן למהול את היין
האם ישנו חיוב לאכול סעודה נוספת במוצאי שבת
בירור בדיני ההיתר למכור מחץ לגוי
בירור בגדרי מצוות תשביתו
ביאור דברי התוספתא שצריך לברך שהחיינו על ציצי
בירור האם ישנו חיוב ללבוש טלית קטן במשך היום
האם כסות לילה פטורה מציצית או לא
הפושט טליתו ע"מ לחזור וללבשה האם חוזר ומברך
לימוד תורה וטהרה. הכנה לחג השבועות. הרב אריא
האם צריך להעיר אדם שישן על מנת שיקיים מצווה?
האם ניתן לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק?
לפעמים אנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במל
מה ההשפעה של המחשבה שלנו? עד כמה מילים פועלות
יצא פעם להיות קצת מבולבלים וטרודים? מעודף משי
1) למה אליהו רץ לפני אחאב? (2) אם רצתה איזבל
במאבק שלנו נגד יצר הרע, לפעמים אנחנו קצת מתעי
מדת קנאות, אם משובחת או מגונה? הדרכות שלמדנו
הלכה
אמונה
לימוד תורה
מועדים
עבודת ה'
לכבודו של ר' ירמיה
מאמר מאת : הרב רועי סיטון
לכבודו של ר' ירמיה

 פעמים רבות שמעתי שאנשים מתייחסים קצת בזלזול לבַעיות (במלעיל) של ר' ירמיה, ומדברים על ר' ירמיה כאשר ידבר איש על רעהו, כיון שנראה להם שהשאלות הללו אינן מעשיות, ואולי אפילו מיותרות, לכן רציתי להבהיר מעט את שיטתו של ר' ירמיה, ועפי"ז נבין שישנו הלך מחשבה שמקשר בין הבעיות הללו, ולמעשה פעמים רבות השאלות הללו מביכות אותנו, כיון שהן מראות שלא הבנו כלל כיצד יש לנהוג בהלכה זו למעשה.
 
מעט רקע על ר' ירמיה

 ר' ירמיה היה מגדולי האמוראים בא"י בדור שלישי ורביעי, תלמידו של ר' זירא. ור' זירא אמר עליו בירושלמי (נדרים פ"ח ה"ב) 'משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים לא עמד שוקד עד שעמד ירמיה'. רבים מחכמי א"י של אותה תקופה היו מתלמידיו של ר' ירמיה.
 
שיטתו של ר' ירמיה

 יש הסוברים שר' ירמיה עסק בסברות המנותקות מהמציאות, ולכן שאל שאלות שאינן מעשיות, אולם ההפך הוא הנכון, ר' ירמיה רצה להוריד תמיד את הדברים למעשה, ולהגדיר את ההגדרות הברורות[1]. ופעמים רבות ניתן להווכח כיצד בעזרת הבעיא של ר' ירמיה, אנו רואים שבעצם לא הבנו את ההלכה, ואנו שרוים בעולם התיאוריה, ואילו ר' ירמיה מוריד את הדברים למעשה.
ונביא מס' דוג' לכך:
א. בגמ' ב"מ (כא.) מבואר שאם מצא פירות (כלו' תבואה) מפוזרים אינו צריך להחזיר. וביארה הגמ' שמדובר במכנשתא דבי דרי, כלומר בגורן שאנשים מתייאשים מהם, ושיעור הפיזור הוא קב בארבע אמות. וכאן הסוגיא היתה עשויה להסתיים, בשמחה ובטוב לבב, אלא שאז שאל ר' ירמיה רצף של שאלות:
מה הדין של חצי קב בשתי אמות? או שני קבין בשמונה אמות? וכן מה הדין בשומשומין? או פירות אחרים כגון רימונים? והסביר מה הצדדים לכל ספק ונשארה הגמ' בתיקו. כך שלמעשה ר' ירמיה מגלה לנו שאנו יודעים רק מה הדין כאשר יש לנו בדיוק קב של תבואה שהתפזר בארבע אמות מצומצמות, אבל ברגע שאחד מהנתונים ישתנה (ומן הסתם המציאות קצת יותר מגוונת מאשר רק קב חיטה שהתפזר בד' אמות) כבר איננו יודעים מה הדין.
ב. במס' מנחות (עו.) מבואר שכל המנחות טעונות שלוש מאות שיפה, כלומר שמשפשף בידו את התבואה ומוליך ומביא בפיסת ידו עליהן.והנה אנו סבורים שכעת אנו יודעים בדיוק מה צריך לעשות, אך שואל שם ר' ירמיה: אמטויי ואתויי חד, או דלמא אמטויי ואתויי תרי, מאי? תיקו. ע"כ. כלומר שואל ר' ירמיה האם הולכה והבאה של היד נחשבים כפעם אחת או כשתי פעמים – ושוב אין תשובה. ושאלה זו אינה קטנונית כלל, אלא באה להגדיר מהי בדיוק כוונת המשנה, וכמה פעמים בפועל צריך להוליך ולהביא, ומסתבר לנו שאיננו יודעים אם צריך לעשות זאת באמת שלוש מאות פעם, או מספיק חצי מכך. וכן על זו הדרך בעוד מקומות.
 
הסבר הסיבה שר' ירמיה הוצא מבית המדרש

 שיטתו של ר' ירמיה להגדיר כל דבר בצורה מדוייקת, הגיעה לכך שר' ירמיה התקשה ג"כ בהגדרות חז"ל במידות ושיעורים, כיצד הם קבעו הגדרות כ"כ ברורות, והלא פעמים שאינו כך, וכגון מה שקבעו חכמים שמ"ש בתורה ששיעור מקוה הוא שיעור שכל גופו של אדם עולה בו והיינו ארבעים סאה, וכי אם יחסר מעט מארבעים סאה כבר גופו של אדם אינו עולה בו?
ובזה אמר לו רבו, ר' זירא, שזהו כבר גבול דק, שצריך להזהר לא לחצות אותו, כיון שאם נפקפק בזה, נמצא שאנו מערערים את השיעורים שקבעו חז"ל. ומצאנו בגמ' ר"ה (יג.): אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש (שגדלה התבואה)? - אמר ליה: לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא? כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב - אינו יכול לטבול בהן. כביצה - מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום - אינו מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת - אינו מטמא מדרס. ע"כ.
ומלשון ר' זירא "לאו אמינא לך" נראה שזהו ויכוח ישן בין ר' זירא לתלמידו ר' ירמיה, האם החתירה אחר הגדרים המדוייקים יכולה לערער גם את שיעורי חז"ל. ובדבר זה לא קיבל ר' ירמיה את טענת רבו. וכן מצאנו במס' סוטה (טז:) תניא:... מביא מים שדם ציפור (של המצורע) ניכר בהן, וכמה? רביעית. בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא: [ציפור] גדולה ומדחת את המים, קטנה ונדחית מפני המים, מהו? (כלומר כיצד חז"ל קבעו שיעור רביעית, והלא ישנן ציפורים גדולות שהדם ניכר יותר, ויש ציפורים קטנות שהדם בטל ברביעית) א"ל, לאו אמינא לך: לא תפיק נפשך לבר מהילכתא? בצפור דרור שיערו רבנן: אין לך גדולה שמדחת את המים, ואין לך קטנה שנדחית מפני המים[2]. ע"כ.
וחכמים הרגישו בסכנה שיש בשאלות אלו, שעלולות לערער את הגדרים ההלכתיים המוחלטים שחז"ל קבעו, וזהו הרקע להוצאת ר' ירמיה מביהמ"ד, ע"מ להראות שדרך זו אינה לגטימית. וכמו שמובא בב"ב (כג:) אמר רב עוקבא בר חמא: כל גוזל המדדה מן הקן - אין מדדה יותר מנ'. בעי ר' ירמיה: רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה, מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא. ע"כ.וביארו התוס' (שם) שהסיבה אינה משום ששאל מילתא דלא שכיחא, שהרי מצאנו גם משניות שעוסקות במקרים שאינם שכיחים, אלא 'נראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת, דכל מדות חכמים כן הוא'. ע"כ.
כלומר הסיבה שהוציאוהו היא בדיוק מהסיבה הנ"ל – אם חכמים אמרו שהגוזל אינו מדדה יותר מחמישים אמה, א"כ מה עושה רגל אחת מחוץ לחמישים אמה??? והבינו חכמים שזה נובע שוב מחתירתו של ר' ירמיה אחר הגדרות ברורות, אף כנגד הגדרות חז"ל, ולכן הוציאו מבית המדרש.אמנם בגמ' בב"ב (קסה:) מבואר שכאשר חכמים שלחו לו שאלה מביהמ"ד, ענה להם: אני איני כדיי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידכם נוטה – שיצטרפו... ועל דא עיילוהו לרבי ירמיה בבי מדרשא. ע"כ. כלומר כשנוכחו לראות שדבריו לא נובעים מחמת זלזול חלילה, שהרי דיבר עימם בענוה יתירה, אלא שאלותיו היו באמת לשם שמים, החזירוהו לבית המדרש, אחר שהלקח הובן. כך שלסיכום שיטתו של ר' ירמיה בהגדרת כל פרטי ההלכה, היא מוכרחת, ולפעמים אנו נבוכים לראות שלפני כן לא ידענו כלל כיצד יש לנהוג בהלכה זו, אלא שר' ירמיה עשה "צעד נוסף" וחתר גם אחר ההגדרות שהגדירו חז"ל, ובזה חכמים לא קיבלו את דבריו.
יהי רצון שנזכה להתאבק בעפר רגליהם של האמוראים הקדושים.
 
[1] ויש לציין שישנה חשיבות להגדיר היטב את גדרי ההלכה, גם כאשר נראה שאלו דברים תיאורטים, ולדוג' רק נזכיר שמדין בתולה שנתעברה באמבטי, האם מותרת לכהן גדול, שהיא שאלה תיאורטית למדי – למדו הפוסקים לדין הפריית מבחנה, וכן יעויין בחזו"ע פורים (עמ' קלז) שלמד מבעיא דרבא לגבי אדם שקידש את שתי בנותיו בפרוטה, האם אזלינן בתר הנותן (ואיכא שיעור פרוטה) או בתר המקבל (וליכא שיעור פרוטה לכ"א) לדין משלוח מנות משותף שנותנים כמה אנשים לאדם אחד – שיוצאים י"ח. ועוד רבות כיו"ב.

 [2] ומכאן מוכח שהבעיות של ר' ירמיה לא נועדו רק לשעשע את ר' זירא, וכפי שיש טוענים, שהרי חזינן שר' זירא לא צחק מבדיחותיו אלו, אלא התרעם על כך, ור' ירמיה לא חשוד שיספר את אותה בדיחה פעם אחר פעם כשרבו מוכיחו שיפסיק כבר. 

כל הזכויות שמורות © thc.org.il